כתיבת היסטוריה יהודית

מטרתו של מאמר זה הינה למעשה להתחיל להציג את ראיתי על העתיד. כפי שניתן לראות ממאמרים קודמים אני מתחשבן עם רוחות מן העבר. מעט מאד כתבתי על מה שיקרה ומה צריך לעשות בקשר לזה. ויש לי הרבה מה להגיד על העתיד! ובכל זאת, איך אני מתחיל לדבר על העתיד כאשר ברור מנושא המאמר הנכחי כי אני מתעסק עם העבר
גם המאמר הזה יהיה במידה מסוימת התחשבנות עם העבר, אלא שהפעם אני מתחשבן עם הקבוצה היחידה בעם היהודי שפניה מכוונים אל עתיד יהודי ולא אל עתיד של העלמות. והנושא שאני תוקף הינו נקודת החלשה העיקרית של קבוצה זו. אם נסתכל על העם היהודי בתפוצות, נגלה שרובו מרכב מיחידים שהיותם יהודים כמעט שאינה ידועה להם או שהיא נטל שהיו רוצים לשכח. לאלו שאינם בקבוצה (או יותר נכון באנטי-קבוצה) זו יש מספר אלטרנטיבות בהתאם למקום. בארה"ב הם יכלים להיות רפורמים שההבדל העיקרי בינם לקודמים הוא בהשלמה עם עבדת היותם יהודים. הם יכולים להיות קונסרבטיבים (או רקונסטרוקציונים) ולהמציא מחדש את הדת כך שתהיה נוחה יותר לשימוש ובסוף השימוש יהיה נח יותר להשליך לאשפה. או שהם יכלים להיות אורתודוקסים לסוגיהם השונים ולהיות מעונינים בהמשך העסק. גם בארץ קימות קבוצות מקבילות, החל מאלו שמרגישים יותר קרבה עם ערבים מאשר עם חרדים וכלה בחרדים. כאשר אנשים מהסוג הראשון מגיעים לארה"ב או לחו"ל בכלל, אפשר לשמוע מפיהם משפטים כמו "כשהגעתי לכאן גיליתי דברים שלא ידעתי בארץ" (עליחסי ישראל והערבים) ואפשר להניח די בבטחון שהתעמולה הערבית (או בני בריתם) היגיעה והישפיעה עליהם. הסוג האחרון מגיעים לחו"ל ומחפשים בית כנסת
כל מה שאמרתי כאן כבר נאמר חזור והאמר ולא רק על ידי, זהו מצב עבדתי בשטח. עם נוסיף לזה את ראית העולם שלי כפי שהיא משתקפת במאמרי הקודמים ואכזבתי מהצורה המפלצתית אליה התגלגלה החברה הציונית (וכבר דברתי על האשמים) נראה לי שכל נסיון לבנות מחדש את החברה היהודית חיב להתבסס על האורתודוקסיה, קרי הדתיים והחרדים
אלא שלאורתודוקסיה יש נקודת חולשה ועל נקודת החלשה הזו אני רוצה לדבר
בעקרון האמת נחשבת לחותמו של הקב"ה וכל שאינו אמת הינו שקר! הכי אין זה כך? או אולי לא כל כך! לפני שאני מתחיל להתחשבן, אני מכרח לצין כי במאמר זה אני כמה גדולי עולם, צדיקי עליון ומנהיגי דורם. מאחר שאני יודע מראש כי חסידיהם יאשימו אותי בפגיעה בכבוד גדולים אלו אני מצהיר מראש כי אנשים אלו גדולים וצדיקים וכל מה שאני עושה כאן הוא שאני פשוט לא מסכים עם מקצת מדעותיהם. כל מי שיגיד כי משהו במאמר זה פוגע כביכל בגדולים אלו או בכבודם משקר במצח נחושה. כלומר, אם יבא מישהו ויאמר עלי כי חס וחלילה פגעתי באחד משלשת הגדולים הללו, מי שיאמר כזאת, אני פוגע בכבודו מראש בהכריזי עליו עכשיו כשקרן ועובר עבירות של עדות שקר ולשון הרע
הראשון בהם היה החפץ חיים זצ"ל שיצא במלחמה צודקת נגד לשון הרע. אבל אני טוען כי מסירת דברים כהויתם, או שאינה בכלל לשון הרע או שאנו חיבים להרשות יוצאים מן הכלל כשאנו מוסרים עבדות היסטוריות. מסירת דברי שקר כדי להציג את נושא הספור באפן יפה יותר ממה שהיה הינה עוות האמת וגורמת לכך שלא נוכל ללמד מן ההיסטוריה ולכן נחזור על שגיאות העבר. לאחרונה ראינו כי הרב אלישיב שליט"א אסר על הופעת ספר על גדולי ישראל מסיבות דומות. לזכותו אומר כי המהדורה שאכן הופיעה בסופו של דבר מתחשבת בכבוד נושאי הספור בלי לעות את האמת
עם הרב שמעון שוואב זצ"ל אני הקטן חולק באפן מחלט. אני מאמין שאנחנו חכמים מספיק כך שנוכל למסר היסטוריה נאמנה וגם לשמר על כבוד נושאינו. אבל להמנע מכתיבת היסטוריה, זה אסור לנו לעשות! ולו רק מהסבה שאויבינו יכתבו את ההיסטוריה לבדם וגרסתם המעוותת בודאי תהיה המקור היחידי לדורות הבאים לדעת על העבר. הוצאת סי.אי.אס שהדפיסה את מאמריו של הרב שוואב גם פועלת על פי דעותיו ומדפיסה ספורי אגדות על גדולי העבר, ספורים שהדמיון היחידי בינם לבין המציאות הוא שמות האנשים והמקומות. לא פלא שילדים עם אינטילגנציה רגילה (לא גאונים במיוחד) דוחים את הספרים הללו כ"זבל" ומסרבים לקרא בהם

אבותיהם הרוחניים של החילונים ושל הדתיים

במקור, קטע זה הוא תגובה למאמר בקרת על ספרו של ד"ר אלי שי שהתפרסם באתר חילוני ידוע

לגבי ספרו של ד"ר אלי שי שהערכה אליו מופיע באתרכם, רציתי להעיר: אין למעשה כל מחלקת בין דתים לחילונים לגבי נכונות העובדות המופיעות בספר ולגבי הבנת השבתאות כתנועה אורגיסטית המטיפה לפעילות מינית כמעט בלתי מגבלת. אפילו שרידי השבתאים מכת הדונמה מודים באתר שלהם בעובדות הללו ואף מפארים אותן. השבתאים אכן היללו והחשיבו בין היתר את "החטא הקדוש" כאמצעי לגאולה וכן עוד עובדות המופיעות במחקרים מדעים רבים כמו מחקרו זה של ד"ר שי, מחקריו של מורהו הגדול פרופ' גרשום שלום ע"ה ואחרים. השאלה היא רק מה קרה אחרי התפוררותה של התנועה השבתאית. הדתים דחו את רעיונות התנועה הזו על כל המשתמע מהם. בענין הזה אין הבדל בין המתנגדים, החסידים והאורתודוקסים המודרנים. החסידים נחשדו תקופה ארוכה כממשיכי השבתאות בגלל מרכזיות הקבלה בחסידות. רק כשהברר מעל לכל ספק שאין הם שבתאים במשך המאה התשע עשרה, נפתחה הדרך לשתוף פעולה בין המתנגדים לחסידים שהביא בסופו של דבר להקמתה של אגודת ישראל. גם הספרדים הדתים דחו את התנועה השבתאית ובכך יכלו להצטרף לאגודת ישראל ואף לתפוס מקום מרכזי ביהדות החרדית דרך ש"ס, בלי קשר לשאלה מה דעתי או דעתכם על מפלגה זו
ממשיכי דרכה של התנועה השבתאית, הקבוצה העיקרית שהמשיכה ודגלה ברעיונות הללו היו הפרנקיסטים. הפרנקיסטים ידועים בקיום מה שמתואר בספרות כאורגיות, יחסי מין בלתי מגבלים ובציבור. חלק גדול מיוזמי התנועה הרפורמית ומקימי בתי הכנסת הראשונים בגרמניה היו ממשפחות פרנקיסטיות ידועות ועשירות. הרפורמים מגרמניה דחפו ותמכו אידאולוגית וכספית בתנועת ההשכלה בין יהודי מזרח אירופה והיו בין הגורמים העיקרים לתהליך החילון שעבר על היהדות במאתים השנים האחרונות. יתר על כן, כיום התנועה הרפורמית והתנועות עם אידאולוגיה חילונית חזקה כמו שינוי, מרצ ודומיהן הם הדוחפים העיקרים ללגליזציה של יחסים הומוסקסואלים והתרת הזנות. הרפורמים מובילים בין כל הדתות באמריקה בתמיכה בנישואים חד מינים. כשאנו מביאים בחשבון את העבדות הללו, מתבקש על פי הישר האינטלקטואלי (ואני מניח שאתם אכן בעלי יושר אינטלקטואלי) שכאשר אתם כותבים הערכה על ספרות בנושא הזה תתארו את נושא הספרות הזו כאבות הרוחנים של החילונות ולא כאיזושהיא תכונה, אולי שלילית של הדתים

Another version of why do I write?

Vered who is a dear friend wrote to me (I editted it a bit):
I visited your blog. It was very long, [so] I didn't read [it] all, and I agreed [with] some of it. I didn't undarstand why [do] you write these things.
So I answerd her:
Firstly, let me answer why do I write this blog:
1. The media (and therefore the most accessible historical records) seems to belong to two groups, the Mitnahalim and to their oponents from Meretz and Shinui. Nobody will remeber that there were people who looked at the whole situation differently. Nobody will remeber that there were sane (like normal, the oposite of insane, where insane means michigeners) people who were silenced by the meshugaim from both sides. I want to make sure that it will be known that I saw the whole situation differently.
2. I happened to believe in the Torah and I think that what is written in "Behukotai" is relevant to the Jewish state and is actually happening now and maybe I may influence people to see that. May be I could influence you and others to actually spread the message and maybe we may save the day.
3. I happened to believe in the Torah in a wider way and I am worried. I see the midrash about the final decision to bring the flood when they began to give marriage lisences to homosexual couples, a midrash that we could not even understand when we were young and now it's common place. I see that and I am worried about the results that may come in my lifetime. Don't you see the Sitra Ahara with your own eyes? Don't you think that we all have to yell "Fire"!?
It is possible that I take the emunah too much literally, but doing otherwise and sitting and doing nothing seems to me to be more insane then yelling in public even though I know very well that most people would not listen. Please, have as many people as possible read my blog.

עתידה של של המדינה הציונית

אין לי כל דרך להסביר את הטרוף האוכל את אזרחי מדינת ישראל. אפילו אנשים חילונים כאן מתחילים להבין כי תושבי מדינת ישראל היהודים ומנהיגיה נפלו קרבן לאיזושהי רוח עיועים המובילה אותם בשביל המוליך לאבדון. שום דבר שהם עושים אינו מצליח בידם ושני צידי הוכוח בארץ חוזרים ככלב אל קיאו לכל מיני "פתרונות" משונים שכבר הוכחו פעם אחרי פעם ככשלון. מפעם לפעם הם ממציאים בכשרון יצירתי בלתי נלאה איזושהי נוסחת "פלאים" חדשה כמו קיר הבטחון, הגדר טובה ועוד כל מיני רעיונות מטופשים הנמכרים לצבור כתרופת אליל חדשה
מצבה של מדינת ישראל דומה למצבה בימי יהויקים וצדקיה. מפלגות השלטון (השרים בסוף ימי המלוכה,) עושים את כל הרע בעיני ה' ומאמינים שהם יכולים לעשות מלחמה, לחולל שלום ומה לא. בעצם ימי המצור כאשר מעצמת העל של התקופה מטילה את כל צבאה למצור על ירושלים, שואל צדקיה את ירמיה הנביא מה לעשות. הנביא אומר לו בשם ה' להכנע ומבטיח לו שוב בשם ה' כי אפילו ברגע מאוחר זה הבבלים לא יפגעו בו לרעה. אבל צדקיה מסרב
החלום הציוני היה נפלא אבל הוא הגשם בידי רשעים. צר לי

עושים שלום – עושים מלחמה ומה עם שלום עם הקב"ה

במשך שנים רבות, עוד מלפני קם המדינה, מנהיגי הקבוצות הציוניות השונות הקדישו זמן, מחשבה ומאמצים בנושא היחסים עם הערבים. בעוד שמנהיגי הזרמים העקרים התכוננו למלחמה, הרי שמנהיגי קבוצות שמאלניות הדוגלות בהומניזם לסוגיו נסו להגיע לפשרות שונות ומשונות עם הערבים. אם נסתכל רק בעשור האחרון, אחרי התחלת האינתיפדה הערבית הרי שאחרי שנכשלו בדכוי האינתיפדה ניסו לעשות שלום (ראה הסכמי אוסלו.) אחרי שגם זה נכשל, ניסו שוב לעשות מלחמה. בעקבות הכשלון, העם החליף את ההנהגה בהנהגה חדשה שנסתה לעשות שלום של כניעה (ראה ממשלת ברק.) אחרי שגם זה נכשל ניסו לעשות מלחמה עם טקטיקה של פגיעה נקודתית במנהיגי הטרוריסטים. הכשלון הברור של השיטה הוביל את מנהיגי השמאל להסכמי ג'נבה עם הערבים ואת הממשלה לבנית גדר מסביב לגטו הגדול ביותר בעולם! רק דבר אחד, אף לא אחד מהם ניסה, אפילו לא מנהיגי הדתים, לעשות שלום עם הקב"ה. יותר מזה, במקביל למלחמה עם הערבים הם הגבירו את מלחמתם בו. והקב"ה, הוא לא צריך לשלח ברקים ורעמים כדי להלחם, הוא רק צריך לחזק את הערבים, שהם שוט בידיו. האמת הזו כל כך ברורה שאין לי כל דרך הגיונית להסביר מדוע אין כלם רואים אותה. הדרך היחידה שיש לי להסביר את העבדה הזו היא כח ההתעיה של היצר הרע. זהו הסבר הגיוני אלא שהוא נמצא בתחום המיסטיקה

כחי ועצם ידי וישיבת נמרוד

מאמר זה נכתב לפני חרבן ההתישבות היהודית בחבל עזה
כבר שנים רבות שאני טוען (בעקבות התורה, הנביאים, התלמוד ושאר חכמי הדורות – לא המצאתי שום דבר) כי הבעיה העקרית בישראל היא בעית האמונה של הציונות החילונית (ושאר התנועות החילוניות ביהדות) במושג של "כחי ועצם ידי," כלומר אנחנו כאן יכלים לחולל את כל מה שברצונינו לחולל בלי כל התערבות הקב"ה.
זה זמן שאני יודע כי הנגע פשה גם בציונות הדתית אך לא ברור היה לי עד כמה עמוקה המחלה. ברגע מסוים נתקלתי בישיבה ברצועת עזה ושמה ישיבת עוצם, שם המתאים גם למטרת קיומה. המילה עוצם מופיעה בתנ"ך פעם אחת בלבד בספר דברים, בנבואה שבפרשת עקב: "ורם לבבך ושכחת את ה' אלקיך... ואמרת כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה". משה דין הרשע יכל היה להקים מוסד בשם עוצם שיכין נערים לצה"ל. הוא מרד בקב"ה והיה מסמלי התנועה שחרטה על דגלה את הססמה של "כחי ועוצם ידי". הוא היה מראשי אלו שהאלילו את צה"ל ככח שעליו יש לסמוך את קיומה של המדינה היהודית. אבל שאנשי הציונות הדתית נפלו גם הם בפח והלכו שולל אחרי אנשים רשעים אלו. שהם הגשימו את חזונו של הסטרא אחרא, יהודים דתים הסומכים על "כחי ועוצם ידי" במקום על הקב"ה, חורטים ססמה זו על דגלם ומחנכים נערים יהודים לראות בכח צבאי את העיקר. התוצאה היא שיהודים דתים משתפים פעולה עם היצר הרע כדי לגרור נשמות ילדי ישראל הטהורים לידי השטן.כמובן שהם מוצאים כל מיני הוכחות ותרוצים איך כל מה שהם עושים הוא במסגרת ההלכה ושצריך לקים צבא וכו'. גם אני מסכים שצריך לקים צבא אלא שלא זה העיקר. ואיך אפשר לכנות ישיבה כזו אם לא ישיבת נמרוד

צפרא וצביה

אחרי נצחונו של ברק בבחירות היגיעה צפרא לבקור בארה"ב. צפרא שרתה איתנו בצבא ואך טבעי שבאה לבקר בחברה בה עבדתי באותן שנים בה היו הרבה מיוצאי היחידה. נכנסתי איתה לשיחה וניסיתי להסביר מה יש לי נגד ברק. תשובתה היתה אולי הדבר הקרוב ביותר למיסטיקה ששמעתי אי פעם מיהודי חילוני. "מי שלא הצביע ברק" היא אמרה, "הרגיש כמו נטע זר." כשכשלונו של ברק נעשה יותר ויותר ברור וכל התומכים בו נראו יותר ויותר כפנאטים משוגעים מאשר אנשי ההגיון והקדמה (כפי שהם ראו את עצמם,) פניתי לפסח גלאון ושאלתי אותו במכתב, איך יכל אדם חכם ונבון כמוהו לתמוך במין דבר כזה? איני יודע כמה פסח פעיל אבל צביה אישתו (אותה איני מכיר) היתה אז אישיות חשובה במרץ. מובן שלא קבלתי תשובה

תגלית בחתונה קונסרבטיבית

אחרי שהגעתי לארצות הברית עם אשתי האמריקאית הוזמנו לחתונות של בני ובנות דודיה. בחלק מהמקרים בן או בת הזוג בכלל לא היה יהודי או שיהדותו היתה מפקפקת. בחלק אחר מהמקרים, החתונה לפחות היתה פחות או יותר, כדת וכדין. מקרה אחד נחרט בזכרוני באפן מיוחד כיון שהוא פקח את עיני להבין את הסטרא אחרא.
שני בני הזוג וגם מסדר הקידושין היו יהודים וכולם שיכים לתנועה הקונסרבטיבית. החפה היתה תחת כפת השמים ביום קיץ חם. כחם היום נמנמתי וכך שמעתי כאילו מאחורי מסך איך שמסדר הקידושין (שלא קרא לעצמו רב) מסביר איך שהחתן קונה את הכלה בטבעת שהוא נותן לה... ואיך שהכלה קונה את החתן בטבעת שהיא נותנת לו... הכל קרוב למדי לסדר הנישואין האמיתי כדי שרב הנכחים שאינם יודעים טוב יותר, יאמינו כי כך צריך להיות ובכל זאת זה זיוף של הסדר הזה. ופתאום היתה לי הארה והתגלות! לפתע ראיתי לנגד עיני את הפסוק הראשון בספר תהילים

אשרי האיש
אשר לא הלך בעצת רשעים
ובדרך חטאים לא עמד
ובמושב ליצים לא ישב
כי אם בתורת ה' חפצו
ובתורתו יהגה יומם ולילה

כל ימי עד אז הבנתי את הפסוק כהולך מן הקשה אל הקל, רשעים מלסטמים את הבריות או עושים מעשי רשע נוראים, חטאים עושים עברות קלות יותר ולצים פשוט לועגים לכל העולם ואולי אומרים קצת לשון הרע... באותו רגע של התגלות הבנתי את הפסוק באור חדש. הבנתי את משמעות המונחים עולמא דליצנותא, הלץ מרקד, השטן מרקד וכו'. עולמא דליצנותא הינו עולם השקר, הזיוף וההתעיה. הבנתי את הפסוק הנ"ל היתה שגויה, הפסוק הולך מן הקל אל הקשה. הרשע עושה מעשי רשעות, הוא יענש על כך ונגמר. החוטא מחטיא גם את זולתו ובכך הוא גרוע מן הרשע. אבל הלץ עושה ליצנות מכל דבר טוב. הוא מזיף את האמת ומראה לקרבנותיו משהו שהינו מספיק קרוב לאמת כדי להתעות אותם לחשוב שזו האמת ואולם במציאות זה זיוף של האמת והתעיה. הלץ עושה צחוק מן האמת ומשפיל אותה לארץ שתראה כמו ותהיה בעלת ערך שוה או אף נחות לעולם השקר.
באותו רגע פקחתי את עיני כדי להביט ב"מסדר הקדושין" הלזה שמעולם הליצנות. זו הפעם הראשונה בחיי שראיתי במציאות לץ או שד. יותר מאוחר, לפני שעזב את המקום הוא עמד לבדו וסקר את קרבנותיו ויכלתי כמעט לחוש את עצמת כוחות הרע הנובעים ממנו. "מסדר הקידושין" הזה והחתן מאפינים את מהותה ורוחה של התנועה הקונסרבטיבית. רב חסידי תנועה זו רואים אותה כבטוי מודרני של היהדות. יתכן שאפילו חלק מראשי התנועה אינם מבינים את מהותה האמיתית כאחת מההתגלמויות של העולמא דליצנותא בעולם הזה

בית המשפט העליון

בתי משפט החילונים בישראל פעלו רבות להכפפת הדת לגחמות החילונים. אם נבדוק את האנשים המעורבים נראה כי מדבר בשופטים מסוימים מאד. כאשר הגעתי לארצות הברית גיליתי כי המצב כאן דומה מאד לנעשה בארץ וגם כאן שופטים מסוימים עושים ככל יכלתם לפגע בדת וביכלת של אנשים בודדים לשמר על הדת. כבר בשנות השמונים למדתי אצל פרופסור ליבמן ע"ה על הסוד המלוכלך הקטן של בתי המשפט, בתי המשפט בכל העולם נמצאים מעל לחקה ומעל לבקרת ומעל לעם ולכן הם הסוברין ולא העם. בארץ ישראל השופטים אפילו ממנים את עצמם על ידי הועדה למינוי שופטים בה יש להם זכות וטו. בארה"ב, הדמוקרטים הנמצאים בשליטת הלוני לפט (השמאל המשוגע) מונעים כל אפשרות למנות שופט שאינו מסכים לדעתם. ברב העולם השופטים החילונים ממונים ואינם נבחרים ולכן אינם נתונים לבקרת ציבורית.
עם הקמת והרחבת סמכויותיהם של בתי משפט בין-לאומים, השתלטות העילית "החוקתית" על העולם כלו קבלה תנופה לקראת מטרתם – צעד נוסף לקראת המלך הפילוסוף הכל יכל – החלפת האלוקות באדם
כבר בשנות השמונים שאלתי שאלה תאורטית, איזה חקה טובה יותר, של ארה"ב או של אירן? יש לזכר כי חקת ארה"ב היא חקה אנושית הנותנת את ההבחנה בין טוב לרע בידי אדם. חקת אירן, לפחות באפן תיאורטי, נותנת את ההבחנה הזו בידי האל כפי שגילה את רצונו בספר שלא ניתן להשתנות. לא כל כך ברור שחקת ארה"ב אכן טובה יותר מהחקה האירנית, למרות שההסתמכות על רצון האל (ביחוד אלהי האיסלאם) לא הוכיחה את עצמה כתכונה חיובית במיוחד במציאות

חקה לישראל ושאלת המימון

בזמן מסוים לפני סוף שנות השמונים התחילה בארץ מערכת תעמולה למען חוקה בישראל. הדרישה לחקה הינה דרישה ישנה של החילונים כיון שחקה (שכמובן, לדעתם, נמצאת מעל דת ישראל) תבטיח את מה שהם מכנים זכויות האזרח ותאפשר להם להשתלט על ובסופו של דבר להשמיד את הדת. הבעיה בחקה כמו גם בקיומו של בית משפט עליון שמחליט מה היא החקה, היא שחקה נתנת לפרוש על ידי אנשים ולהקרא בכל צורה שהם רוצים. בגלל היוקרה של החקה ושל בית המשפט העליון העם לא רואה מיד שגונבים לו את החקה מתחת לרגלים וכאשר המצב נעשה ברור, הוא בדרך כלל בלתי הפיך. לאלו שרואים את הבעיה יש מעט מדי אמצעים להגיב על מערכת התעמולה של הצד השני. הצד השני הוא בדרך כלל בעל אמצעים בלתי מגבלים.
אם נחזור למערכת התעמולה שתארת בתחילת שנות השמונים נראה שהתעמולה התנהלה בשלטי חוצות וכו' מאין היו לתומכי החקה הכספים הדרושים לתעמולה זו? לשאלה זו מעולם לא מצאתי תשובה בארץ, אבל פה בארה"ב גיליתי איך השיטה עובדת. יש כאן יהודי רשע בשם סורוס. האיש הזה גזל את מלזיה והביא את העם המלזי לסף רעב רק כדי שהוא יוכל להרויח עוד כמה בליוני דולרים. ולמה הוא משתמש בכסף, לתעמולת זועה נגד קבוצות דתיות ושמרניות ולתמיכה בכל מיני רעיונות רדיקליים. אין לי כל ספק שאיש זה, או דומים לו הם שממנו את התעמולה לטובת החקה באותם שנים

הפקרת חבר לנשק

הרב מאיר כהנא הי"ד למרות שהיה בעצה אחת עם המתנחלים, ניסה בכל זאת לפנות ישירות אל העם מחוץ למערכת הפוליטית הקימת. למרות שמעולם לא הסכמתי איתו, הערכתי את מאמציו. כאשר הקבוצה האנטישמית של שולמית אלוני החלה להתנכל לרב כהנא, הזרוע הפוליטית של הציוות הדתית עשתה רק "כאילו" מאמצים להצילו... הוא היה מסוכן מידי למעמדם הפוליטי ולכן נתנו לו לפל ובכך נתנו פתחון פה לאויביהם להציג אותם באור דומה ולשלל מהם את הלגיטימציה.
בכך הוכיחה הציונות הדתית שהיא לא רק מרכבת מחבר בוגדים (ועריקים) כי אם גם טפשים ואם יש משהו גרוע מרשע, הרי זה רשע וטפש.

שיחות עם מתנחלים – ה' עמנו

ניסיתי לדבר עם חברים מתנחלים, סהדי במרומים שניסיתי. הציטוט "שמישהו אחר יעשה" נאמר לי על ידי מתנחל איתו עבדתי במחיש. אבל המפחיד ביותר בשיחות עם המתנחלים, בעיקר הקיצונים ביותר היה משהו אחר. תחושת השליחות המשיחית והבעלות על ה"אמת." הם "ידעו" כי ה' עמנו, לא היה כל ספק בליבם בנושא, שום מקום לחשבון נפש. האפשרות כי ה' לא עמנו וכי כיון שהיהודים אינם ממלאים את חלקם בברית כיאות, אולי יש בעיה, לא עלתה כלל על דעתם. הבעיות בארץ ישראל הישנה, אותם בעיות בחזית ממנה ערקו לשטחים, בעיות אלו אמורות היו להפתר כאשר ארץ ישראל תהיה בידי ה"קדושה." גם השאלה הבסיסית, איך תגיע ארץ ישראל לידי הקדושה כשהלוחמים העיקרים לא נמצאים בכלל באותה ארץ ישראל אלא בשטחים, לא עלתה על דעתם.
אני רק זוכר שאחרי השיחה הזו לא הייתי בטוח שאני רוצה לחיות במקום שליטתה של ה"קדושה" הזו

עריקות

גם אם מנהיגי הקבוצות הדתיות השונות לא הבינו את מלא המשמעות של הבעיה הם ידעו או צריכים היו לדעת, שיש להם בעיה. הציונות הדתית נכשלה בכך באופן מחלט! תקופת תחילת תנועת ההתנחלות היתה מקבילה לתחילת פעילותם של הקבוצות האנטישמיות הקטנות מהן צמחו אחר כך מרצ ושינוי (ראה בהמשך.) חזית המלחמה של עם ישראל לא היתה צריכה להיות על אבני יהודה ושומרון כי אם על נפש העם היהודי. בדיוק כאשר חזית זו החלה להתבהר, קמו כל האנשים שיכלו להלחם וערקו להתנחל בשטחים כשהם משאירים את נפש העם היהודי כטרף קל לאנטישמים מבפנים. אין ספק שזה יותר הירואי, חלוצי ו"ציוני" להתנחל על איזושהי ג'בלאה, לגור באשקובית בין ערבים ולהסתובב עם נשק ביד. ונשמות אחינו הנופלים טרף לסטרא אחרא, שמישהו אחר יעשה משהו. ואם אין מישהו אחר... ואללה, איך אומרים הערבים, אללה ירחמו

אז למה אתה זורק אבנים

הפעם הראשונה שנתקלתי בגדל השפעתו של כח ההתעיה על ההמון היתה כשכבר הייתי במילואים. שרתי במלואים בחברתם של אנשים משכבה חברתית נמוכה יותר משלי עם רמת השכלה נמוכה ועבודה פקידותית משעממת. אחת הפקידות שאלה אותי ברצינות מדוע אני מחבל בסיכויי השלום על ידי זה שאני מתנחל בשטחים. כשעניתי להגנתי שאיני מתנחל ומעולם לא הייתי, היא שאלה אותי, אם כן מדוע אתה זורק אבנים בכביש רמות... אותה פקידה ודומיה לא היכירו יותר אנשים דתים מקרוב. תעמולת הזועה של שולמית אלוני וחבר מרעיה היציגו את הדתים כחברים בשתי קבוצות מפלצתיות, המתנחלים הפוגעים בסכויי השלום וקנאים חשוכים שכל מטרתם להחזיר את העם לימי הבינים החשוכים

גלגול איזבל

בסוף שנות השבעים הופיעה אחת, שולמית אלוני, על המפה הפוליטית בישראל. היה די ברור שהיא שמאלנית חובבת ערבים ומעדיפה אותם על פני יהודים. שוב, לקח לי זמן להבין את משמעותה המדויקת של תופעת שולמית אלוני ומעולם לא הצלחתי להסביר את הבנתי זו לאחרים. זהו כשלוני הגדול ביותר בחיי, שראיתי מה קורה ואף זעקתי ואיש לא הקשיב לי
שולמית אלוני התהדרה בכך שהיא מגינה על זכויות האזרח וכך הבינו אותה רב תומכיה, כמגינה על זכויות האזרח הקטן מול מערכת השלטון. היתה רק בעיה קטנה בתמונה הזו – ההגנה היתה על זכויות האזרח כביכל, בתנאי שהאזרח אינו דתי. באותה תקופה היה בארץ חק חזק למדי שמנע כל עבודה בלתי חיונית בשבת ואנשים שהיו מוכנים לעבוד בשבת בעבודה חיונית היו זכאים לתשלום מגדל. היא נסתה להעביר הצעת חק לפיה גופים הרשאים לעבוד בשבת לא יהיו חיבים לשכר אנשים שאינם מוכנים לעבד בשבת. הצעת חק זאת הוצגה כנסיון להקל את נטל העבודה מעל אותם המוכנים לעבוד בשבת. ההתעיה בכך ברורה למדי, צריך רק נתוח קל על מנת לראות שלחק כזה יש שתי מטרות עקריות הנוגדות גם את המטרה המוצהרת וגם את מצעה המצהר של המפלגה, דהינו שמירה על זכויות האזרח: א) אם הגופים הרשאים לעבוד בשבת אינם חיבים לשכר אנשים שאינם מוכנים לעבוד בשבת, כי אז הם יכולים לטעון כי עבודה בשבת היא עבודה רגילה שכל העובדים בגוף זה חיבים בה ועל כן אין הם זכאים לתשלום נוסף. ב) כמה וכמה מגזרים כלכלים חשובים יהיהו סגורים בפני אזרחים דתים מיניה וביה וכל מה שהשלטון צריך לעשות על מנת לסגר בפניהם מגזרים נוספים, הוא להכריז עליהם כעל חיונים וחיבים לעבד בשבת. אין כל ספק כי הצעת חק זו נגדה כל עקרון של זכויות אזרח שנתן לחשוב עליו. באותה תקופה לא יכלתי עדין להסביר את התופעה כיאות ואולם ברור היה לי שמדובר לא בזכויות האזרח כי אם בתאות שלטון וטקטיקה שמטרתה להשמיד כל יריב פוטנציאלי
התשובה הסטנדרטית כאשר הצגתי למכרים את הבעיה היתה כי אכן כך צריך להיות וזו הצעת חק טובה. כאשר הצגתי את הבעיה לאנשים דתים, כל מה שקבלתי היה דחיה של חשיבות הענין. תכנית ההתעיה היתה מצלחת, היא השתמשה בסיסמאות פשוטות ותקפה מטרות בלתי אהודות תוך שימוש חוזר בביטוים שקרים כמו כפיה דתית. להסביר מדוע אין התעמולה הזו צודקת היה מסובך והסכנה לא היתה מובנת מספיק וגם הנתקפים לא היו מסוגלים מטבעם לצאת להתקפת נגד בשיטות דומות
אני היתי אולי היחיד שהבין את הבעיה בכל עמקה אך לא יכלתי להסביר ולשכנע... ובכלל, לא רצו להקשיב לי. באותה תקופה התחלתי להתיחס לשולמית אלוני כאל גלגול איזבל ואיני רואה כל סיבה לחזור בי מכך

שיחות עם מ.ש

המגע הראשון שלי עם התגלמות הסיטרא אחרא בעולם הזה היה בשיחות שהיו לי בהיותי בצבא עם 'חבר' חיל בשם מ.ש. באותה תקופה גם אני הייתי חילוני מהבית אלא שהבית וגם אני לא היינו שטופים בשנאה לדתים. זרות, אי הבנה, כל זה כן, אך לא שנאה. יתר על כן, היתה בבית הערכה לערכי היהדות שאף הלכה וגברה אצלי באותן שנים.
אני זוכר בעיקר שתי שיחות עם האיש הזה. השיחה הראשונה היתה אחר שקניתי סט שלם של הגמרא בעיסקה מצלחת (זה נושא לספור אחר איך שהסתדרות העובדים, מבצר הסוציאליזם וההתנגדות לדת, נתנה מקום לאיש צדיק [ר' ישראל שראיר איש כפר סירקין היה שמו למיטב זכרוני] לפעול למען קידום הדת והיצילה את הוצאת התלמוד המפוסק של הרב ציוני זצ"ל, על מנת להשתמש בספרים כשחד בחירות.) ספרתי למ.ש. לתומי על הרכישה ונכנסנו לשיחה על התרבות היהודית. מ.ש. הכחיש בכל תקף את עצם קיומה או חשיבותה של התרבות הזו. כל אספקט שניסיתי להעלות הוא יחס למישהו אחר. אני זוכר שאפילו את הקבלה הוא יחס לנצרות הקתולית. למרות שהיה ברור לי שדבריו אינם הגיונים, לא הבנתי את מהותם ומאין הם נובעים.להבנה חלקית הגעתי בשיחה מאוחרת יותר עמו. חרדים קיצונים הפגינו באותה תקופה בכביש רמות כל מוצאי שבת. מ.ש. שהיה ירושלמי ספר לי איך שהוא וחביריו היו נוסעים בכביש בכונת תחילה לעורר הפגנות. את זה עוד יכלתי להבין למרות שהבעתי את התנגדותי לפעולות כאלו. אלא שאז מ.ש. העיר כי בנסיעות אלו הם לוקחים נשק וכבר ירו לעבר המפגינים. אני חושב שלא דברתי יותר עם האיש חדור השנאה הזה ואולם עדין לא הבנתי את מלא המשמעות של דבריו. ככלל התיחסתי לספור על הנשק והיריות כאל פנטסיה שלא היתה ולא נבראה אלא שהתמונה כבר החלה להצטיר. חילוניות תוקפנית וארסית הופיעה בחברה הישראלית והחלה בצעדיה הראשונים להשתלטות על חברה זו

כח ההתעיה של יצר הרע

המאמר הזה וכמה שיבואו אחריו, נכתבו לפני זמן כמין סיכום ראשוני של מה שהיה לי לאמר

תכונתו העיקרית של היצר הרע הינה יכלתו להתעות את האדם לחשוב שמעשיו אינם רעים ואולי אף טובים. רב האנשים הם טובים מטבעם או לפחות מאמינים שהם כאלו. היצר הרע לא יוכל לפתותם לעשות מעשים רעים בעליל בתנאים רגילים ואילו מעשים רעים שנעשו בתנאים יוצאי דפן נחשבים למקרה מיוחד שיש להמנע ממנו במדת האפשר. היצר הרע צריך ומצליח להציג מעשים רעים שנעשים בתנאים רגילים כאילו היו מעשים טובים. הדרך של היצר הרע היא לעוות את האמת על ידי יצירת תמונת עולם אלטרנטיבית בה שקר או חצאי אמת מוצגים כאמת. רב האנשים אינם מבינים את התופעה הזו לעמקה ואינם חשים את תוצאותיה. החלטתי לכתוב על הנושא אחרי שנתקלתי במספר דמויות ושיחות שנהלתי עם כמה אנשים טובים ורעים. יחסי לנושא עבר תהליך התפתחות ארוך כשהבנתי וכשר ראיתי מעמיקים ומתרחבים. לצערי, רב חברי אינם רואים או שאינם רוצים לראות את גדל משמעות הבעיה. אלא שלא נתן להתחמק כאשר התוצאות האפשריות ברורות כל כך. שימו לב שאיני מדבר על חטאים אישים אלו או אחרים לו גם הנוראים ביותר. אם אדם הוא בעל נפש כי אז ביום מן הימים יבין את גדל פשעיו הפרטים ויחזור בו. הנושא שלי הוא בחירה מודעת בחיים בצד הסיטרא אחרא. מן הנסיון שרכשתי עם אנשים חיים, בני דורי, אני יכל להבין טוב יותר את בני הדורות הקודמים ובהם מלכי ישראל, שנפלו במלכדת ההתעיה.
קשה לי לכתב את המאמר הזה. בכל פעם שאני נגש לשבת ולכתב, איזשהו כח כאילו מונעני ומרחיקני מהכתיבה. המילים לא יוצאות לי נכון. רעיונות הברורים לי ושהסברתים לעצמי ולאחרים פעמים רבות בעל פה, פשוט לא מובעים נכון בכתב. מבחינה חברתית אני מופיע כאיש מוזר אם ראיה מוזרה של העולם. לא נח להקשיב לי, אני מביע דעות בלתי פופולריות ומדגיש נושאים שונים מן המקובל. אני בעמדת מיעוט כמעט בכל נושא, אלא שזו דרכה של האמת, לאמת יש אויבים והיא בדרך כלל לא פופולרית. יתר על כן, גם אני יכל לפל קרבן לכח ההתעיה של היצר הרע ולהתגאות יותר מדי, למשל להאמין שיש לי בעלות על האמת. אני רק מקוה ומתפלל שיהיה לי תמיד הכח להביט ולראות את האמת בצורה חדה כפי שאני רואה אותה היום ולא לפל במלכדת עוות האמת.
השימוש במושגים יהודים דתים קבלים כמו הסטרא אחרא, עולמא דליצנותא (= עולם הזיוף וההתעיה, כפי שאני מבין את המושג,) גלגול ואפילו מושג היצר הרע, בהכרח מרחיק מאמר זה מכל אלו שכבר רחוקים מדת ישראל, מונחיה ורעיונותיה, או אף דוחים אותם מיניה וביה אלא שאין לי בטוים מתאימים יותר. לא, זה לא מדויק, אני יכל למצא או להמציא מונחים "מדעים" מודרנים אלא שאינני רוצה לטרוח. המונחים שהשתמשתי בהם מביעים בדיוק את מה שאני רוצה להביע
הדור של אבי חי בין שני 'איזמים' מהפכנים, הפשיזם שהאליל את האומה והסוציאליזם שהאליל את המעמד (הפרולטרי.) היהודים שנפלו בשבי שתי האידאולוגיות החילונית הללו הם שבנו את המדינה הציונית החילונית. בעקבות נפילת הפשיזם, גם מבחינה מוסרית וגם בהפסידו במלחמה נגד הדמוקרטיות המערביות, הפכו הפשיסטים היהודים לנושאי דגל הדמוקרטיה והכלכלה החפשית. הקרע בין הציונות הסוציאליסטית והמפלצת הקומוניסטית של סטלין והצורך להשען על הציונות הדתית מיתנו גם את הציונות הסוציאליסטית. היהודים הדתים בארץ ישראל למדו לחיות בשיתוף פעולה עם שתי הקבוצות הנ"ל ולאהוב את החיים הנוחים הללו. אלא שכשהכל מתנהל על מי מנוחות כביכל, השטן יוצא לציד מבלי שירגישו בו. השקט המחופה בחסר ישר מוסרי והמסכמות המשחתות של שמר לי ואשמר לך הינם שדות הציד האהובים עליו ונשק ההתעיה מגיע בהם לשיא יעילותו.

האם ניתן לקשר תוצאה לסיבה

כפי שאפשר לראות מהכותרת של הבלוג שלי אני מאמין כי הטקסטים העתיקים שהיגיעו לידינו הינם אמת ואפשר ואף צריך להסיק מהם מסקנות ישירות. יתר על כן, אני אף מצביע על תוצאות ישירות הנובעות לדעתי מסיבות מסוימות. מצד שני, מאחר שאין נבואה בימינו, הטענה היא שאין לנו זכות לקשר תוצאה מסוימת לסיבה מסוימת כאשר אנו מדברים על שכר וענש. לדוגמא, אם מישהו נהרג בתאונת דרכים, אין לנו שום כח וזכות להגיד כי זה קרה מאחר והאיש לא שמר שבת
אם כך, איך אני יכל לטעון כי אכן יש אפשרות להצביע על קשר של סיבה-תוצאה מעבר לדבור כללי על שכר וענש.
התורה בעצמה נתנה לי את החפש הזה אלא שיש להבדיל בין מקרים פרטיים לבין תהליכים היסטוריים. בודאי שכאשר קורה השהו לאיש פרטי או אפילו לקבוצה מסוימת, אין אנו יכלים לדעת את הסיבות המסוימות למקרה. הקב"ה יכל להביא בחשבון סיבות רבות ואין לנו כל דרך לדעת את כולן או לדעת את משקל הסיבות השונות בתוך התוצאה הסופית
הדבר שונה כאשר אנו מדברים על תהליך היסטורי שבו אסף של סיבות מוליך לתוצאה. התורה עצמה, בפרשת בחקותי מתארת לנו את התהליך הזה, לא במושגים של מקרה מסוים לאיש מסוים אלא כתהליך היסטורי שיקרה לעם כולו. אין שום סיבה הגיונית שתמנע ממני לראות את התהליך ולהתריע עליו. יותר מזה, אני מחויב להצביע ולהתריע אם אני מאמין שהתורה בכלל ופרשת בחקותי בפרט מחיבות אותי