אבותיהם הרוחניים של החילונים ושל הדתיים

במקור, קטע זה הוא תגובה למאמר בקרת על ספרו של ד"ר אלי שי שהתפרסם באתר חילוני ידוע

לגבי ספרו של ד"ר אלי שי שהערכה אליו מופיע באתרכם, רציתי להעיר: אין למעשה כל מחלקת בין דתים לחילונים לגבי נכונות העובדות המופיעות בספר ולגבי הבנת השבתאות כתנועה אורגיסטית המטיפה לפעילות מינית כמעט בלתי מגבלת. אפילו שרידי השבתאים מכת הדונמה מודים באתר שלהם בעובדות הללו ואף מפארים אותן. השבתאים אכן היללו והחשיבו בין היתר את "החטא הקדוש" כאמצעי לגאולה וכן עוד עובדות המופיעות במחקרים מדעים רבים כמו מחקרו זה של ד"ר שי, מחקריו של מורהו הגדול פרופ' גרשום שלום ע"ה ואחרים. השאלה היא רק מה קרה אחרי התפוררותה של התנועה השבתאית. הדתים דחו את רעיונות התנועה הזו על כל המשתמע מהם. בענין הזה אין הבדל בין המתנגדים, החסידים והאורתודוקסים המודרנים. החסידים נחשדו תקופה ארוכה כממשיכי השבתאות בגלל מרכזיות הקבלה בחסידות. רק כשהברר מעל לכל ספק שאין הם שבתאים במשך המאה התשע עשרה, נפתחה הדרך לשתוף פעולה בין המתנגדים לחסידים שהביא בסופו של דבר להקמתה של אגודת ישראל. גם הספרדים הדתים דחו את התנועה השבתאית ובכך יכלו להצטרף לאגודת ישראל ואף לתפוס מקום מרכזי ביהדות החרדית דרך ש"ס, בלי קשר לשאלה מה דעתי או דעתכם על מפלגה זו
ממשיכי דרכה של התנועה השבתאית, הקבוצה העיקרית שהמשיכה ודגלה ברעיונות הללו היו הפרנקיסטים. הפרנקיסטים ידועים בקיום מה שמתואר בספרות כאורגיות, יחסי מין בלתי מגבלים ובציבור. חלק גדול מיוזמי התנועה הרפורמית ומקימי בתי הכנסת הראשונים בגרמניה היו ממשפחות פרנקיסטיות ידועות ועשירות. הרפורמים מגרמניה דחפו ותמכו אידאולוגית וכספית בתנועת ההשכלה בין יהודי מזרח אירופה והיו בין הגורמים העיקרים לתהליך החילון שעבר על היהדות במאתים השנים האחרונות. יתר על כן, כיום התנועה הרפורמית והתנועות עם אידאולוגיה חילונית חזקה כמו שינוי, מרצ ודומיהן הם הדוחפים העיקרים ללגליזציה של יחסים הומוסקסואלים והתרת הזנות. הרפורמים מובילים בין כל הדתות באמריקה בתמיכה בנישואים חד מינים. כשאנו מביאים בחשבון את העבדות הללו, מתבקש על פי הישר האינטלקטואלי (ואני מניח שאתם אכן בעלי יושר אינטלקטואלי) שכאשר אתם כותבים הערכה על ספרות בנושא הזה תתארו את נושא הספרות הזו כאבות הרוחנים של החילונות ולא כאיזושהיא תכונה, אולי שלילית של הדתים