עושים שלום – עושים מלחמה ומה עם שלום עם הקב"ה

במשך שנים רבות, עוד מלפני קם המדינה, מנהיגי הקבוצות הציוניות השונות הקדישו זמן, מחשבה ומאמצים בנושא היחסים עם הערבים. בעוד שמנהיגי הזרמים העקרים התכוננו למלחמה, הרי שמנהיגי קבוצות שמאלניות הדוגלות בהומניזם לסוגיו נסו להגיע לפשרות שונות ומשונות עם הערבים. אם נסתכל רק בעשור האחרון, אחרי התחלת האינתיפדה הערבית הרי שאחרי שנכשלו בדכוי האינתיפדה ניסו לעשות שלום (ראה הסכמי אוסלו.) אחרי שגם זה נכשל, ניסו שוב לעשות מלחמה. בעקבות הכשלון, העם החליף את ההנהגה בהנהגה חדשה שנסתה לעשות שלום של כניעה (ראה ממשלת ברק.) אחרי שגם זה נכשל ניסו לעשות מלחמה עם טקטיקה של פגיעה נקודתית במנהיגי הטרוריסטים. הכשלון הברור של השיטה הוביל את מנהיגי השמאל להסכמי ג'נבה עם הערבים ואת הממשלה לבנית גדר מסביב לגטו הגדול ביותר בעולם! רק דבר אחד, אף לא אחד מהם ניסה, אפילו לא מנהיגי הדתים, לעשות שלום עם הקב"ה. יותר מזה, במקביל למלחמה עם הערבים הם הגבירו את מלחמתם בו. והקב"ה, הוא לא צריך לשלח ברקים ורעמים כדי להלחם, הוא רק צריך לחזק את הערבים, שהם שוט בידיו. האמת הזו כל כך ברורה שאין לי כל דרך הגיונית להסביר מדוע אין כלם רואים אותה. הדרך היחידה שיש לי להסביר את העבדה הזו היא כח ההתעיה של היצר הרע. זהו הסבר הגיוני אלא שהוא נמצא בתחום המיסטיקה