גלגול איזבל

בסוף שנות השבעים הופיעה אחת, שולמית אלוני, על המפה הפוליטית בישראל. היה די ברור שהיא שמאלנית חובבת ערבים ומעדיפה אותם על פני יהודים. שוב, לקח לי זמן להבין את משמעותה המדויקת של תופעת שולמית אלוני ומעולם לא הצלחתי להסביר את הבנתי זו לאחרים. זהו כשלוני הגדול ביותר בחיי, שראיתי מה קורה ואף זעקתי ואיש לא הקשיב לי
שולמית אלוני התהדרה בכך שהיא מגינה על זכויות האזרח וכך הבינו אותה רב תומכיה, כמגינה על זכויות האזרח הקטן מול מערכת השלטון. היתה רק בעיה קטנה בתמונה הזו – ההגנה היתה על זכויות האזרח כביכל, בתנאי שהאזרח אינו דתי. באותה תקופה היה בארץ חק חזק למדי שמנע כל עבודה בלתי חיונית בשבת ואנשים שהיו מוכנים לעבוד בשבת בעבודה חיונית היו זכאים לתשלום מגדל. היא נסתה להעביר הצעת חק לפיה גופים הרשאים לעבוד בשבת לא יהיו חיבים לשכר אנשים שאינם מוכנים לעבד בשבת. הצעת חק זאת הוצגה כנסיון להקל את נטל העבודה מעל אותם המוכנים לעבוד בשבת. ההתעיה בכך ברורה למדי, צריך רק נתוח קל על מנת לראות שלחק כזה יש שתי מטרות עקריות הנוגדות גם את המטרה המוצהרת וגם את מצעה המצהר של המפלגה, דהינו שמירה על זכויות האזרח: א) אם הגופים הרשאים לעבוד בשבת אינם חיבים לשכר אנשים שאינם מוכנים לעבוד בשבת, כי אז הם יכולים לטעון כי עבודה בשבת היא עבודה רגילה שכל העובדים בגוף זה חיבים בה ועל כן אין הם זכאים לתשלום נוסף. ב) כמה וכמה מגזרים כלכלים חשובים יהיהו סגורים בפני אזרחים דתים מיניה וביה וכל מה שהשלטון צריך לעשות על מנת לסגר בפניהם מגזרים נוספים, הוא להכריז עליהם כעל חיונים וחיבים לעבד בשבת. אין כל ספק כי הצעת חק זו נגדה כל עקרון של זכויות אזרח שנתן לחשוב עליו. באותה תקופה לא יכלתי עדין להסביר את התופעה כיאות ואולם ברור היה לי שמדובר לא בזכויות האזרח כי אם בתאות שלטון וטקטיקה שמטרתה להשמיד כל יריב פוטנציאלי
התשובה הסטנדרטית כאשר הצגתי למכרים את הבעיה היתה כי אכן כך צריך להיות וזו הצעת חק טובה. כאשר הצגתי את הבעיה לאנשים דתים, כל מה שקבלתי היה דחיה של חשיבות הענין. תכנית ההתעיה היתה מצלחת, היא השתמשה בסיסמאות פשוטות ותקפה מטרות בלתי אהודות תוך שימוש חוזר בביטוים שקרים כמו כפיה דתית. להסביר מדוע אין התעמולה הזו צודקת היה מסובך והסכנה לא היתה מובנת מספיק וגם הנתקפים לא היו מסוגלים מטבעם לצאת להתקפת נגד בשיטות דומות
אני היתי אולי היחיד שהבין את הבעיה בכל עמקה אך לא יכלתי להסביר ולשכנע... ובכלל, לא רצו להקשיב לי. באותה תקופה התחלתי להתיחס לשולמית אלוני כאל גלגול איזבל ואיני רואה כל סיבה לחזור בי מכך