יום שלישי, אוגוסט 23, 2005

מי איננו האויב

רק הערה קצרה! אחרי שהגדרתי מי לדעתי האויב ומי הן האידאולוגיות בהן יש להלחם ואותן יש להשמיד, מן הראוי להגדיר גם מי איננו האויב. בראש ובראשונה כל יהודי באשר הוא הינו ידידינו ואהובינו כי המאבק מבחינתי אינו לטובת האינטרסים של איש זה או אחר או קבוצה זו או אחרת כי אם לטובת העם כלו. מעבר לזה, ידידינו חיבים להיות כל היהודים המאמינים בה' על ארגוניהם הפוליטיים או הבלתי פוליטיים ובראש ובראשונה כל המפלגות הדתיות בארץ והארגונים המקבילים בחו"ל ללא הבדל במידת ציונותם הפוליטית. היגיע הזמן שכלנו נכיר בכך כי מה שמאחד אותנו אינו התמיכה בציונות הפוליטית או דחייתה של אותה ציונות כי עם האמונה באלוקי ישראל. הציונות על גידולי הפרא שלה אינה יכלה להיות מרכז ההתענינות של העם. הציונות היתה, או יותר נכון היתה צריכה להיות, מכשיר פוליטי להשגת מטרות חשובות בעולם הזה באפן שאינו נוגד את סדרי הטבע ולא יותר. כמו שהחילונים עברו לשלב של פוסט-ציונות כך גם הציונים וגם הבלתי ציונים שבינינו צריכים לעבור לשלב של "פוסט-ציונות" ולחזור ולהתמקד בקב"ה