מה לעשות - קוים כלליים

כאשר ניסיתי לפני עשרים, עשרים וחמש שנה לשכנע אנשים מן המחנה הציוני דתי כי דרכם אינה נכונה וכי הם מזניחים את העיקר, ידעתי כל הזמן והסברתי במונחים ברורים מה יש לעשות. גם במשך שנות גלותי כאן בארה"ב ניסיתי חזור ונסה להסביר ולשכנע מה יש לעשות באפן חיובי. רק עכשיו, אחרי חרבן גוש קטיף, מתחילים להבין אותי. עם כן, עלי לנסות ולהשתמש בהבנה זו על מנת לחזר ולהסביר מה יש לעשות ואולי הפעם אצליח לעורר את הצבור לעשות משהו
אני יכל להסביר את תכניתי בשתי צורות, במונחים רוחניים דתיים או במונחים פשוטים של מדעי החברה והמדינה ואולם בנושא זה השנים קשורים זה בזה ולא ניתן להפרידם בקלות. מאמר זה הינו הראשון המתפרסם בבלוג בנושא זה ובו אתאר בקוים כלליים את הבעיה ופתרונה
במשך כל קיומו של העם היהודי התנהל בתוכו מאבק פוליטי ורוחני על מהות העם היהודי או כפי שאני מעדיף להציג זאת על נפש או נשמת העם היהודי. אם נקרא את התנ"ך נראה כי מאבק זה התנהל תמיד בשני מישורים מקבילים וקשורים זה בזה. במישור אחד הוכוח היה בין אלו שטענו כי "כחי ועצם ידי עשו לי את החיל הזה" כלומר אין אלוקות, הכל מתנהל בדרך הטבע ומולם היו אלו שטענו כי אכן יש אלוקים והוא עוזר או מעניש לפי מעשי העם. במישור השני, אלו ששללו את קיום האלוקות חיפשו להם אידאולוגיות אלטרנטיביות מעבודת הבעלים דרך ההתיונות וכלה בסוציאליזם ושאר אידואלוגיות חילוניות. לאלו שהאמינו בה' הבעיה לא היתה קימת כמובן
יש בידי חוברת בחירות של שולמית אלוני ממסע הבחירות ב-1985. בחוברת זו מתהדרת האישה השטנית הזו כי היא ניסתה בכנסת הקודמת לסגור מגזרים נרחבים במשק הישראלי בפני אנשים דתיים על ידי אילוצם לעבד בשבת במפעלים "החיבים" לעבד בשבת. הנסיון ההוא נכשל בין היתר עקב התנגדותם של אנשים ישרים גם במחנה שלה כמו אמנון רובינשטין. החוברת הזו היא אחד המסמכים החזקים ביותר לדעתי המראים כי בתוך החברה הישראלית החל לצמח אז גידול ממאיר שעתיד היה להביא את המאבק שהזכרתי לדרגת מחלה חסרת מרפא. כפי שכבר אמרתי כל נסיונותי להסביר את הבעיה עלו בתהו, כי הרי מי אני מול המורה הדגול רב צבי יהודה קוק ודומיו, והם קבעו כבר כי השטחים חזות הכל המה
כיון שלא נעשה דבר, הגידול הממאיר הזה פשה בכל פינות העם ואכל כל חלקה טובה. כפי שחזיתי מראש, הבסיס הפוליטי של הציונות הדתית נעלם כמעט לחלוטין. גם החילונים שבבסיסם היו ברבם אנשים טובים וישרים נפגעו מהמחלה כפי שאנו רואים. מערכת החינוך החילוני מתמוטטת מחסר ערכים, סמים וזנות הם תופעות רגילות ודברים חמורים יותר. לחברה החילונית אין אפילו דרך להבין כמה גרוע המצב. אבל החמור מכל הינו הופעתה של תנועת שינוי. כל מי שיודע היסטוריה ומסוגל לעשות ניתוח פשוט של מצע התנועה הזו אינו יכל שלא להבחין בדמיון המדהים בין תנועה זו לבין מפלגתו של קרל לואגר באוסטריה של שנות השבעים למאה התשע עשרה. למפלגה זו שהיתה המודל לכל המפלגות ששמו את האנטישמיות בראש מעיניהם הפוליטיים היה מצע פשוט ביותר שניתן לסכמו בשני סעיפים
א. אני, קרל לואגר, הנני אדם מכשר וישר
ב. אנחנו שונאים יהודים
אם נחליף את השם קרל לואגר בטומי לפיד ואת המילה יהודים במילה דתיים, נקבל את סיכום המצע של שינוי, כלומר מדבר במפלגה אנטישמית פשוטה. ואין מה לעשות, ההיסטוריה מלמדת אותנו שהתוצאה ההכרחית של הטרוף האנטישמי הוא נאציזם. אני קיויתי כי כל המפלגות הדתיות תסרבנה לשבת בממשלה אחת עם החלאה הזו. לצערי טרוף השטחים העביר את חברי המפד"ל על דעתם והם נכנסו לממשלה עם שינוי. התוצאה הדרמטית היתה שהם תרמו בכך לחרבן גוש קטיף ועכשיו כלנו יודעים מי אלו אנשי המפד"ל. לא יעזר לאדון אורלב שהוא מנסה לשנות כוון במפד"ל כי כלנו נזכר (ואני מקוה להגביר זכרון זה) כי לא רק שאדון אורלב ישב עם שינוי, הוא אפילו ניסה להמשיך בישיבה זו גם אחרי שירקו עליו ועל כל הציבור הציוני דתי
לפני שנים רבות המשימה נראתה קלה למדי. היום היא קשה אבל חיבים להגדיר אותה. המטרה הראשונה חיבת להיות השמדת השינויזם והמרציזם, יש לנתח ולהסיר את הגידולים נממאירים הללו
שימו לב שאני מדבר על אידאולוגיות, לא על אנשים. אנשים אפשר להחזיר בתשובה, לאנשים אפשר להסביר, אפשר וצריך לנסות ולשכנע (למרות שמנסיונות קודמים עולה שקשה מאד לדבר עם אנשים אלו באפן מובן - ראו התנהגותם בעת הרצאתו של רב אמנון יצחק באוניברסיטה). אבל את האידאולוגיות האלו יש לעקר מן השרש ולהשמיד, אחרת לא תהיה כל תקומה לעם ישראל