יום ראשון, אוגוסט 21, 2005

במבי שלג

היגיע אלי מאמר של גברת במבי שלג המכה על חטא המחנה הציוני דתי והתנתקותו מן העם לפני שנים רבות. בעברית
http://www.nrg.co.il/online/1/ART/970/842.html
http://www.benadorassociates.com/article/17892 באנגלית

ההבדל העקרי בין דעותי לבין דעותיה של גברת שלג הוא עשרים וחמש שנה. את מה שהיא רואה היום לאחר מעשה ראיתי אני מראש כבר אז. אני חיב תודה לגברת שלג על דבר אחד חשוב. בעוד שאני אמרתי ועודני אומר את הדברים במושגים תאורטים, הרי שהיא אומרת אותם במושגים פשוטים המובנים לכל אחד שקורא אותם. מאמר זה מכה גלים בקהילה האורתודוקסית כאן בארה"ב והתגובה הרגילה היא שאנשים קוראים את המאמר הזה ובוכים. אני לא בוכה יותר כי את הבכי שלי עשיתי לפני אותן עשרים וחמש שנה. כל נסיונותי אז לשכנע את מיודעי המתנחלים באותו הזמן כי בהזניחם את עם ישראל בארץ ישראל גופא והתרכזותם בשטחים בלבד. כל זה כאשר שולמית אלוני וחבר מרעיה השטניים פועלים על מנת לכבש את ליבו של עם ישראל, כי ההזנחה הזו תגרם להם להפסיד גם את עם ישראל וגם את השטחים. כל נסיונותי נפלו על אזן ערלה! אחד ממנהיגי המתנחלים אמר לי עם אש בעינים כי זה לא יקרה וכאשר שאלתי אותו איך הוא יודע, הוא ענה לי "כי ה' איתנו". אז הבנתי שאין עם מי לדבר ואז בכיתי כי ידעתי כבר אז, באותו הרגע, מה תהיה התוצאה. בסופו של דבר התברר כי אני צדקתי וה' לא היה איתם. ולפי כל הסימנים הפסדנו גם את הקשר עם עם ישראל ואולי גם את עם ישראל עצמו ואכן הפסדנו גם את השטחים. ועכשיו כלנו משלמים את המחיר