שיחות עם מ.ש

המגע הראשון שלי עם התגלמות הסיטרא אחרא בעולם הזה היה בשיחות שהיו לי בהיותי בצבא עם 'חבר' חיל בשם מ.ש. באותה תקופה גם אני הייתי חילוני מהבית אלא שהבית וגם אני לא היינו שטופים בשנאה לדתים. זרות, אי הבנה, כל זה כן, אך לא שנאה. יתר על כן, היתה בבית הערכה לערכי היהדות שאף הלכה וגברה אצלי באותן שנים.
אני זוכר בעיקר שתי שיחות עם האיש הזה. השיחה הראשונה היתה אחר שקניתי סט שלם של הגמרא בעיסקה מצלחת (זה נושא לספור אחר איך שהסתדרות העובדים, מבצר הסוציאליזם וההתנגדות לדת, נתנה מקום לאיש צדיק [ר' ישראל שראיר איש כפר סירקין היה שמו למיטב זכרוני] לפעול למען קידום הדת והיצילה את הוצאת התלמוד המפוסק של הרב ציוני זצ"ל, על מנת להשתמש בספרים כשחד בחירות.) ספרתי למ.ש. לתומי על הרכישה ונכנסנו לשיחה על התרבות היהודית. מ.ש. הכחיש בכל תקף את עצם קיומה או חשיבותה של התרבות הזו. כל אספקט שניסיתי להעלות הוא יחס למישהו אחר. אני זוכר שאפילו את הקבלה הוא יחס לנצרות הקתולית. למרות שהיה ברור לי שדבריו אינם הגיונים, לא הבנתי את מהותם ומאין הם נובעים.להבנה חלקית הגעתי בשיחה מאוחרת יותר עמו. חרדים קיצונים הפגינו באותה תקופה בכביש רמות כל מוצאי שבת. מ.ש. שהיה ירושלמי ספר לי איך שהוא וחביריו היו נוסעים בכביש בכונת תחילה לעורר הפגנות. את זה עוד יכלתי להבין למרות שהבעתי את התנגדותי לפעולות כאלו. אלא שאז מ.ש. העיר כי בנסיעות אלו הם לוקחים נשק וכבר ירו לעבר המפגינים. אני חושב שלא דברתי יותר עם האיש חדור השנאה הזה ואולם עדין לא הבנתי את מלא המשמעות של דבריו. ככלל התיחסתי לספור על הנשק והיריות כאל פנטסיה שלא היתה ולא נבראה אלא שהתמונה כבר החלה להצטיר. חילוניות תוקפנית וארסית הופיעה בחברה הישראלית והחלה בצעדיה הראשונים להשתלטות על חברה זו