פרשת בחקותי ל"ג בעמר תשס"ה

מאמר זה התפרסם לראשונה לפני כחדשים והוא מובא כאן בשינויים אחדים להתאימו לפורמט ולקהל הקוראים של הבלוג. כמו כן הוספתי מספר הסברים כפי שתראו מיד

הבעיה העקרית בכתיבה לקהל שאינו מבין את המצב לאשורו ונותן למנהיגים מפקפקים כמו איתם, שרון, פרס, אורלב, טומי לפיד, שולמית אלוני וכל חבריהם, אם נזכיר רק כמה מנהיגים פוליטיים מהשנים האחרונות, לחשוב בשבילו היא שכותב שורות אלו נמצא במצב קבוע של תסכול. אני קורא נכון את המצב, אני יודע שקריאתי היא נכונה ואני מסוגל לחזות וגם חזיתי בדיוק רב את התוצאות. ואולם היכלת שלי לשכנע את הצבור אפילו להקשיב לי ולתחזית שלי ולו גם כאלטרנטיבה רחוקה, מגבלת מחמת כמה סיבות. תחזית המצב שלי היא בדרך כלל פסימית ובודאי שהיא דורשת מן הקורא לעשות שני דברים, לחשוב בכוחות עצמו ולשנות את הרגליו. לכל זה מצטרפת העבדה שקשה להסביר את מה שצריך לעשות במונחים של חשיבה מודרנית. אפילו אנשים דתיים, מודרנים או לא, מתקשים להתיחס למה שכתוב בטקסטים עתיקים כמו התורה בחיי היומיום שלהם. המאמר הבא משקף את התסכול הזה בנסיון נואש למדי לשכנע אנשים דתיים (זה היה קהל המטרה שלי במאמר זה) לפני חרבן גוש קטיף ולפני אבדן שאר השטחים, לעשות את הנדרש מהם באמת

אני כבר רגיל להיות קול קורא במדבר, אבל נאומו של הנשיא בוש, הבטחותיו למר עבס ודרישותיו\איומיו על ישראל בערב פרשת בחקותי מבקשות תגובה. כרגיל אצלי, אין לצפות שאתקוף את מר בוש. לא מפני שאני תומך בו כאזרח ארצות הברית, לא הייתי תוקף אותו בנושא זה גם אילו הייתי חסיד של מתנגדיו. אחרי ככלות הכל הוא נשיא ארצות הברית ואחראי להבטחת האינטרסים של ארצו כפי שהוא מבין אותם.
מי שאני תוקף הינם היהודים ובעקר הישראלים! אני כבר רגיל כמו שצינתי, להיות בלתי מובן לציבור. אני גם רגיל שאלו שקצת מבינים מה אני אומר דוחים את דברי כיון שיש כביכל גם אמיתות אחרות ואיך אני יכל להיות בטוח ולהגיע למסקנות מחלטות ולהשתמש בביטויים מחלטים.
אבל האמת היא אחת, מחלטת ובלתי יחסית. אנחנו כלנו יודעים את האמת אבל לא רוצים להודות בה כי היא קשה ומחיבת. האמת היגיעה אלינו לא בנבואה פואטית ובלתי מובנת הניתנת לפרושים אחדים. למען האמת, כל הנבואות מן הסוג הזה שכלן אמת ושנאמרו על ידי הנביאים, כלן חזרה על נבואה קצרה למדי שנאמרה למשה רבינו ישירות ובלשון פרוזה שאינה משתמעת לשני פנים וזו הנבואה שבפרשת בחקותי.
הנבואה הזו מגוללת את ההיסטוריה העתידית של עם ישראל או לפחות את שתי האפשרויות העקריות בהיסטוריה זו. האפשרות הראשונה מגוללת בתאור העתיד הורוד המצפה לעם "אם בחוקותי תלכו...". שימו לב שהנבואה לא דורשת אמונה חזקה מדי בשם, היא לא דורשת יותר מדי רוחניות או לעשות משהו יוצא מגדר הרגיל. כל מה שהיא מבקשת זה ללכת בחקות הקב”ה. אם נבחון את התלמוד שאמור לפרש לנו חקות אלו, נמצא שהן מתרכזות בעיקר סביב התנהגות ישרה בחיים הכלכלים (לא במיוחד שונה מהדרישות של כל חברה מתוקנת), המנעות מעשיית פשעים החל מגניבה וכלה ברצח (שוב, לא משהו מיוחד ובלתי מובן) ועוד סדרה של התנהגויות הקשורות בחגים שונים (בעקר המנעות ממלאכה – שונה מהרגיל אבל בסופו של דבר כלנו אוהבים לנוח קצת) וסדרה של התנהגויות אסורות בעקר בתחום קשרי מין ועבודה זרה
אין טעם לתאר את העתיד הורוד המצפה במידה ונשמור על חקות אלו כיון שלמעט תקופות קצרות העם לא עמד בדרישות פשוטות אלו. כמעט בכל תקופת התנ"ך אנו מוצאים עבודה זרה המערבת בהתנהגויות אסורות אחרות הקרבת קרבנות אדם, קדשים וקדשות וכו'. גלות בבל והתקופה ההלניסטית שבאה כמה דורות אחריה שוב מעורבות בהליכה אחרי חקות הגוים או בהתנהגויות חברתיות בלתי הולמות. גם חידוש האוטונומיה והעצמאות המדינית בזמן החדש מעורב במלחמת תרבות פעילה נגד דת ישראל ועידוד התנהגויות אסורות (משכב זכר, זנות וכו').
האפשרות השניה הינה מה יקרה אם לא נלך בחקות הקב”ה! האפשרות הזו הינה הרבה יותר מסובכת כיון שהקב”ה לא רק מבטיח שהוא יפגע ויעניש את עם ישראל. זו הינה תוצאה מובנת יחסית כיון שכלנו נענשנו כילדים על התנהגות בלתי הולמת והחקים של כל החברות בעולם מסתובבים סביב מערכת ענשים על פשעים. הקב”ה מוסיף כאן סבוך ואומר "ואם תלכו עמי בקרי... והלכתי אתכם בחמת קרי". המפרשים מבינים זאת שעם ישראל בחסר אמונתו בשם יתלה את הענשים ביד המקרה ועל זה הקב”ה יביא עוד "מקרים" קשים ונוראים מקודמיהם. עם ישראל ידרדר ויחלש בעוד שאויביו יתחזקו וילכו עד הסוף הנורא. שימו לב שלעומת האפשרות הראשונה שאינה דורשת אמונה מיוחדת, האפשרות האחרונה דורשת חסר אמונה פעיל. חסר האמונה הזה והמרד בשם הינו המרכיב העקרי וגם ההכרחי להתנהגות הזו של הרס עצמי. חלק מהתהליך הזה של הדרדרות מדינית המבטח לנו בפרשת בחקותי הינו שעם ישראל והגוף המדיני שלו יאבדו את מעמדם הרם ואת הרלבנטיות שלהם בעוד שאויביהם יעלו למעלה .נאומו של בוש והבטחותיו לעבס לא יכלים להתפרש אחרת אלא כממוש הנבואה הזו כמו גם כל האסונות שבאו בשנים האחרונות. אבל באוירה של חסר אמונה פעיל, כל מה שאני שומע זה שיש כאן רצף "טבעי" של "מקרים" היסטורים. כל נסיון להסביר ולהראות את חסר הסבירות של הראיה הזו מביאים את הצבור לראות אותי כקצת מוזר ולהתעלם לחלוטין מהמסר שלי
אבל יש עוד צד במשואה הזו. הקב"ה כביכל אפשר למורדים בו לעלות ולהיות לראש, לא רק בעם היהודי כי אם גם בכל אירופה ושאר חלקי העולם. מורדים אלו יצרו מערכת "חקים" בין-לאומים מעותים ובלתי צודקים. אבל הקב”ה לא נתן לנו כח להאבק במצב הזה ולא נתן בלבם של מנהיגי שלומי אמוני ישראל ואחרים להבין נכון את המצב ולהאבק בו בצורה מצלחת ובזמן המתאים. יותר מזה, דוקא עכשיו יש כל כך הרבה מקרים שהתפרסמו בצבור המציגים את המנהיגות באור מביך כבלתי ראוים. אני לא צדיק במיוחד אבל אני חושב שכלנו, צדיקים יותר או פחות, צריכים לדרש כביכל מן הקב"ה שיעשה משהו שנוכל לשנות את המצב
לא, זה לא מספיק! כאשר מלכי ישראל ויהודה מרדו בקב"ה, הם עשו זאת מתוך ידיעת הקב"ה ורצון למרד בו. כאשר הצבור בארץ ומנהיגיו עושים זאת כיום, הם עושים זאת מתוך אי ידיעת הקב"ה ולכן אינם יכולים להחשב למורדים. כאשר הם מתארים את ארועי הזמן כמקרים, אין הם מכחישים את הקב"ה מתוך ידיעה אלא מתוך חוסר ידיעה. אין להם את האמצעים להתגבר על חסר זה בעצמם ואין להם נביאי אמת שיורום כאליהו הנביא על הר כרמל. איך אפשר להענישם על מה שאינם יודעים ואין באפשרותם ללמד
או אולי כך היה המצב גם בימי המלכים וחסד עושה עמנו הקב"ה כשאינו שולח לנו נביאים, בבחינת מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים. אבל אם כך, אם גם בימי המלכים העם פעל מתוך אי ידיעת הקב"ה והכחיש את הנביאים מתוך חסר ידיעה ואמונה כי הכל מקרה והאמת הינה יחסית, כי אז גם בימי בית ראשון לא היתה הצדקה לענש. אבל זה לא יכל להיות כי הקב"ה דן דין אמת וצדק. בקיצור, על כלנו להתפלל כאיש אחד לקב"ה ולדרוש שישנה את לבב העם לראות את האמת