אז במה אתה שונה

השאלה המתבקשת היא כמובן: עם דעות כאלו, במה בדיוק אתה שונה מההוא עם האש בעינים שידע כי ה' עמו
התשובה לשאלה הזו היא שבאמת אין הרבה הבדל בינינו כי הרי שנינו מאמינים בקב"ה אלא שאני גם משאיר מקום לאפשרות שהקב"ה אולי לא מאמין בי ולא כל כך רוצה לעזר לי. במילים אחרות, הקב"ה אינו שיך לי, ההפך הוא הנכון, אני שיך לקב"ה
אגב, לחילונים שבינינו, את ההבחנה הזו עשה גם גבורכם הידוע, פרופ' ליבוביץ' ע"ה ואני חייב לו די הרבה למרות שככלל איני מסכים עם רב מסקנותיו
השאלה השניה שהינה תוצאה של הראשונה היא: ואם אתה טועה אז בשביל מה לנו כל העסק הזה
לכך יש לי דוקא תשובה טובה. אם נעשה את הנדרש מאיתנו לפי התורה כי אז לפחות תהיה לנו חברה בריאה ולחברה בריאה יש יותר סכויי השרדות גם בדרך הטבע

הבעיה העיקרית שיש לי בדיון ציבורי מעבר לקשי להביא ולהפיץ את דעותי (בקיצור לגרום לצבור שבכלל יקרא מה שיש לי להגיד), הבעיה העיקרית היא עם שני סוגי אנשים
הסוג הראשון הוא אלו שהאמת רשומה על שמם בטאבו (אלה עם האש בעינים). שום הוכחה שבעולם לא תביא אותם להסתכל נכוחה במציאות כי הרי האמת עמהם והאמת בסופו של דבר הרי תמיד תנצח. רק אסון מחלט - בדרך כלל תוצאה של עורונם - יביא חלק מהם להגיד כי חטאיהם (ולא, חס וחלילה, עורונם) גרמו לאסון
הסוג השני הוא אלו שאינם מעונינים לדעת את האמת או שבכלל יתנהל דיון מסודר על כל האלטרנטיבות. הסוג הזה יופיע בהרצאות של אנשים שאינם לרוחם וימנעו מן המרצה לדבר ואחר כך ילכו למערכת בחירות כשרוממות הדמוקרטיה וחפש הדבור בגרונם. אין לפני את המספרים המדויקים אבל כמדומני שהחברה האלו קבלו כעשרים מנדטים בבחירות האחרונות - שבעה עשר אחוזים מאזרחי מדינת ישראל בחרו במפלגות אנטי-דמוקרטיות ועוד גאים בזה. כמה שזה עצוב

אבל בעצם מדובר על סוג אחד בלבד. שתי הקבוצות הנ"ל משופעות באינטלקטואלים הרואים את העולם כאני ואפסי ועוד. כלומר מאחר והם הכי חכמים והכי טובים (לפחות בעיני עצמם) כי אז מגיע להם להשמיע את דעותיהם ושאר הצבור חייב לשמע לענות אמן. אני לא בטוח שאני יכל להמנע מלפל במלכדת הזו אבל אני לפחות מנסה