כיצד הגיבו אנשים לבעיה

קדם כל אני חייב לציין שכנראה לא הייתי היחידי שראה את הבעיה. ברור לי שהייתי אחד הראשונים וברור לי גם שאין לי שותפים (רבים) בניתוח שלי, אבל את הבעיה ככלל ראו גם אחרים, במקדם או במאוחר. את במבי שלג כבר הזכרתי, אין בעיה מיוחדת למצא את התיחסותם של הרב אמנון בזק, צביה גרינפלד ואחרים לנושא, כל אחד מהם עם נקודת ההתיחסות האישית שלו או שלה ועם המסקנות היחודיות. רב התגובות מסוג זה שמצאתי מראות על רצינות הכותבים בהתיחוסתם לבעיה
הבעיה שלי היא עם מסקנותיהם של חלק מן האנשים הללו. אני מתעלם לחלוטין מאלו שמסקנותיהם מראות על עוורון ונכונות להמשיך במסלול הכשלון. אין מה לעשות עם הטפוסים הללו כפי שלא היה מה לעשות איתם גם לפני עשרים וחמש שנים. הטעות הגדולה ביותר שלי ומקור כשלוני בנסיון לשכנע אי מי להקשיב לי היתה שבחרתי בסוג הזה כקהל המטרה ולא היה לי כל סכוי להתחרות בצדיק הדור (לדעתם) הרב צבי יהודה (ההוא שהכיז כי השטחים חזות הכל המה). אבל במשך כל השנים הללו התעלמתי או שלא ראיתי (גם אני סובל קצת מעורון) את האנשים הרציניים יותר
כאשר הבחנתי בבעיה לראשונה לא היתה כל בעיה להבחין מי הוא האויב, מי נמצא בצד האחר. האנשים אליהם פניתי היו ככלל אנשים חיוביים אבל משוגעים או עורים למציאות. הצד השני, זה של שולמית אלוני היה רע מחלט! אלא שבמשך כל השנים האחרונות בהם למעשה נטשתי את המערכה ביאוש קרה משהו שלא חשבתי עליו. החברה של המתנחלים התנתקה מן העם כפי שהצביעה במבי שלג (ואחרים). במהלך ההתנתקות הזו הם יצרו חברה אליטיסטית. ורבותי, אליטיזם משחית! כבר עמדתי על מספר בעיות שראיתי בחברה ההיא אבל לא הסקתי את המסקנות הנכונות (כי אולי לא רציתי להסיק) כי בסופו של דבר החברה הדתית של המתנחלים ומנהיגותה אינם ראויים לתמיכה
עכשיו, כשאני צריך להסביר במה אלו שונים מאלו, יש לי בעיה, בעצם אין הבדל ביניהם
אני נתקל בדמויות כמו צביה גרינפלד שבמהלך חתירתה לשלום עם הערבים המירה את קבוצת ההתיחסות שלה באפן מחלט. היא אמנם אישה דתית אבל היא רצה להבחר לעמדה פוליטית במסגרת מרצ בלי להתיחס כלל לנושאים דוגמת אלו שהעליתי נגד מרצ. אני מבין היטב מדוע היא מתנתקת מן הדתיים הציוניים, בסופו של דבר מי שקורא את הבלוג הזה מבין שגם אני התנתקתי מהם. מה שאיני מבין הוא חסר היכלת שלה לראות את תעמולת הזועה שמנהלות מרצ ושינוי נגד החרדים ולמרות תעמולת הזועה הזו, להצטרף למרצ
אני אצטרך לחשוב על הנושא הזה ולכתב עליו יותר. ברור לי כי המרציזם והשינויזם הם האויב אבל גם ברור לי כי כמו לפני עשרים וחמש שנים, אני אחד המעטים מאד שרואים בבירור את המפה ולאן זה יוביל
אני כבר לא איש צעיר, אני אצטרך למצא מישהו שישא את הדגל ואולי יהיה טוב ממני כי אולי הוא או היא לא ירימו ידים ולא יזניחו את הנושא כמוני
הקבוצות היחידות בעם ישראל שאינן משחתות באפן מחלט נמצאות במחנה החרדי. גם להם יש את הבעיות שלהם וגם הם מדגישים כוונים מוטעים אבל למיטב הבנתי בתוך תוכם הם אינם משחתים כמו כל השאר והם נושאים את פוטנציאל ההתחדשות שלנו. ה' ישמר אם אני טועה