יום ראשון, נובמבר 05, 2006

תאורית משחקים

יש תאורטיקן (שכחתי את שמו) שטוען, כבר משנות השבעים של המאה הקודמת, כי בין שני יריבים, זה שלומד את מתנגדו מהר יותר ולומד להגיב נכון, מנצח. הערבים למדו היטב את נקודות החלשה שלנו ולכן הם מנצחים. אפילו פעולה קטנה כמו בבית חנון נכשלת לנו
אבל האמת היא שאנחנו לא רואים מה שקורה. אחרי השואה (והפוגרומים לפניה) טענו ושכנעו אותנו כי אם מדינת ישראל היתה קימת ומסוגלת להלחם, כל זה לא היה קורה. נו, אז קבלנו מדינה וזה ממשיך לקרות. אין לי ברירה אלא לחזור על הנגון הישן שלי: יש לחזור אל הקב"ה ואני לא מתכוון רק להתפלל ולקוות שה' ישמר אלא לנהל מדיניות ולצאת למלחמה כשצריך ורק לדעת ולהודות שהכל ביד ה' ולא ביד המדינאים והגנרלים. קדם כל הקב"ה יכל לתת בלבם עצות נכונות ולראות נכוחה מה שקורה ואם צריך אז הוא יכל לחולל גם ניסים גלוים