למי אני עמל

עבדי זמן, עבדי עבדים הם
עבד ה' הוא לבד חפשי
על כן בבקש כל אנוש חלקו
חלקי ה' אמרה נפשי

רבי יהודה הלוי

יש לי חבר שרואה את התסכול שלי ומגיב עליו. אחרי ככלות הכל מעטים מאד קוראים את מה שיש לי לומר וגם עם מעטים אלו אני פועל בארך גל שונה בדרך כלל. לכן החבר הזה שואל אותי, למה זה כל כך חשוב לך להגיד את מה שיש לך להגיד? למה אתה טורח ולכן הינך מתוסכל
התשובה היא שאני אוהב חפש. אני רואה כיצד כל אויבי החפש, האיסלאם המשוגע, החילונות המשוגעת והקנאים היהודים עושים ככל שביכלתם לפגע בחפש זה וברור לי שאין מישהו אחר שילחם. וכשאין איש היה אתה לאיש... ולכן אין לי ברירה
קדם כל עלי להדגיש שאינני נביא ולא ברור שאני חוזה נכונה את העתיד. רק מנסיון מר אני יכל להצביע על אחוז גבה של הצלחה בחיזוי העתיד. יתר על כן, גם כשהעתיד עוד לא קרה, השוואה פשוטה ונקיה מרגשות של נתוח המצב שלי מול נתוח המצב של ברי הפלוגתא שלי מצביעה על צדקתי. אלא שההדגשה חיבת להיות על השוואה נקיה מרגשות וקשה מאד לשכנע אנשים להסתכל על כל מצב שהוא בלי רגשות. התוצאה היא שכאשר אני מזהיר מפני התוצאות של התנהגות כלשהי, התשובה הרגשית המידית היא ששום דבר לא יקרה ועל זה כבר כתבתי
צר לי לומר זאת, אבל כבר היה איש ידוע בהיסטוריה של עם ישראל שנתקל בבעיה דומה. יותר מזה, האיש ההוא דוקא כן היה נביא אבל גם הוא השתמש בנמוקים הגיוניים להסביר למה נבואותיו תתגשמנה במושגי העולם הזה ולא רק בדבר ה'. וגם לו לא הקשיבו והתוצאה הידועה מראש היתה חרבן ממלכת יהודה והבית הראשון
האיש ההוא היה כמובן ירמיהו הנביא
אין אפיזודה יותר עצובה בהיסטוריה היהודית מאשר רצף המאורעות מיד לפני החרבן. חיל בבל צרים על ירושלים ואין כל תקוה שתגיע כל עזרה שהיא. אין כל עזרה אפשרית כי אפילו מצרים הובסה בקרב נגד חיל בבל. המלך קורא לירמיהו בסוד (הוא מפחד יותר משריו המשוגעים מאשר ממלך בבל) ומתיעץ עמו בשאלה מה לעשות. ירמיהו אומר למלך בהגיון פשוט כי עליו להכנע מיד. המלך מביע חשש כי מלך בבל יסגיר אותו לידי היהודים שכבר נכנעו על מנת שיענישו אותו. ירמיהו מבטיח למלך בשם ה' כי מלך בבל לא יעשה כן וכי חייו מובטחים (ותאמינו לי כי להבטחה כזו מצד הנביא יש משקל רב). אבל המלך ממשיך לפעול בחסר הגיון מחלט ולהילחם עד הסוף המר

ראיתי את הדור השלישי

האבא הינו ציוני ודתי קנאי - הוא חולם כבר הרבה שנים על איך שארץ ישראל תהיה בידי הקדושה
ילדיו מתנחלים בכל מקום, מגינים על גוש קטיף, משוכנעים שהקב"ה נמצא בכיסם (זה לא איך שהם אומרים את זה), ומה לא
...והנכדים
ראיתי את הדור השלישי ואני רק מקוה שהם ישארו איתנו

אז במה אתה שונה

השאלה המתבקשת היא כמובן: עם דעות כאלו, במה בדיוק אתה שונה מההוא עם האש בעינים שידע כי ה' עמו
התשובה לשאלה הזו היא שבאמת אין הרבה הבדל בינינו כי הרי שנינו מאמינים בקב"ה אלא שאני גם משאיר מקום לאפשרות שהקב"ה אולי לא מאמין בי ולא כל כך רוצה לעזר לי. במילים אחרות, הקב"ה אינו שיך לי, ההפך הוא הנכון, אני שיך לקב"ה
אגב, לחילונים שבינינו, את ההבחנה הזו עשה גם גבורכם הידוע, פרופ' ליבוביץ' ע"ה ואני חייב לו די הרבה למרות שככלל איני מסכים עם רב מסקנותיו
השאלה השניה שהינה תוצאה של הראשונה היא: ואם אתה טועה אז בשביל מה לנו כל העסק הזה
לכך יש לי דוקא תשובה טובה. אם נעשה את הנדרש מאיתנו לפי התורה כי אז לפחות תהיה לנו חברה בריאה ולחברה בריאה יש יותר סכויי השרדות גם בדרך הטבע

הבעיה העיקרית שיש לי בדיון ציבורי מעבר לקשי להביא ולהפיץ את דעותי (בקיצור לגרום לצבור שבכלל יקרא מה שיש לי להגיד), הבעיה העיקרית היא עם שני סוגי אנשים
הסוג הראשון הוא אלו שהאמת רשומה על שמם בטאבו (אלה עם האש בעינים). שום הוכחה שבעולם לא תביא אותם להסתכל נכוחה במציאות כי הרי האמת עמהם והאמת בסופו של דבר הרי תמיד תנצח. רק אסון מחלט - בדרך כלל תוצאה של עורונם - יביא חלק מהם להגיד כי חטאיהם (ולא, חס וחלילה, עורונם) גרמו לאסון
הסוג השני הוא אלו שאינם מעונינים לדעת את האמת או שבכלל יתנהל דיון מסודר על כל האלטרנטיבות. הסוג הזה יופיע בהרצאות של אנשים שאינם לרוחם וימנעו מן המרצה לדבר ואחר כך ילכו למערכת בחירות כשרוממות הדמוקרטיה וחפש הדבור בגרונם. אין לפני את המספרים המדויקים אבל כמדומני שהחברה האלו קבלו כעשרים מנדטים בבחירות האחרונות - שבעה עשר אחוזים מאזרחי מדינת ישראל בחרו במפלגות אנטי-דמוקרטיות ועוד גאים בזה. כמה שזה עצוב

אבל בעצם מדובר על סוג אחד בלבד. שתי הקבוצות הנ"ל משופעות באינטלקטואלים הרואים את העולם כאני ואפסי ועוד. כלומר מאחר והם הכי חכמים והכי טובים (לפחות בעיני עצמם) כי אז מגיע להם להשמיע את דעותיהם ושאר הצבור חייב לשמע לענות אמן. אני לא בטוח שאני יכל להמנע מלפל במלכדת הזו אבל אני לפחות מנסה

פרשת בחקותי ל"ג בעמר תשס"ה

מאמר זה התפרסם לראשונה לפני כחדשים והוא מובא כאן בשינויים אחדים להתאימו לפורמט ולקהל הקוראים של הבלוג. כמו כן הוספתי מספר הסברים כפי שתראו מיד

הבעיה העקרית בכתיבה לקהל שאינו מבין את המצב לאשורו ונותן למנהיגים מפקפקים כמו איתם, שרון, פרס, אורלב, טומי לפיד, שולמית אלוני וכל חבריהם, אם נזכיר רק כמה מנהיגים פוליטיים מהשנים האחרונות, לחשוב בשבילו היא שכותב שורות אלו נמצא במצב קבוע של תסכול. אני קורא נכון את המצב, אני יודע שקריאתי היא נכונה ואני מסוגל לחזות וגם חזיתי בדיוק רב את התוצאות. ואולם היכלת שלי לשכנע את הצבור אפילו להקשיב לי ולתחזית שלי ולו גם כאלטרנטיבה רחוקה, מגבלת מחמת כמה סיבות. תחזית המצב שלי היא בדרך כלל פסימית ובודאי שהיא דורשת מן הקורא לעשות שני דברים, לחשוב בכוחות עצמו ולשנות את הרגליו. לכל זה מצטרפת העבדה שקשה להסביר את מה שצריך לעשות במונחים של חשיבה מודרנית. אפילו אנשים דתיים, מודרנים או לא, מתקשים להתיחס למה שכתוב בטקסטים עתיקים כמו התורה בחיי היומיום שלהם. המאמר הבא משקף את התסכול הזה בנסיון נואש למדי לשכנע אנשים דתיים (זה היה קהל המטרה שלי במאמר זה) לפני חרבן גוש קטיף ולפני אבדן שאר השטחים, לעשות את הנדרש מהם באמת

אני כבר רגיל להיות קול קורא במדבר, אבל נאומו של הנשיא בוש, הבטחותיו למר עבס ודרישותיו\איומיו על ישראל בערב פרשת בחקותי מבקשות תגובה. כרגיל אצלי, אין לצפות שאתקוף את מר בוש. לא מפני שאני תומך בו כאזרח ארצות הברית, לא הייתי תוקף אותו בנושא זה גם אילו הייתי חסיד של מתנגדיו. אחרי ככלות הכל הוא נשיא ארצות הברית ואחראי להבטחת האינטרסים של ארצו כפי שהוא מבין אותם.
מי שאני תוקף הינם היהודים ובעקר הישראלים! אני כבר רגיל כמו שצינתי, להיות בלתי מובן לציבור. אני גם רגיל שאלו שקצת מבינים מה אני אומר דוחים את דברי כיון שיש כביכל גם אמיתות אחרות ואיך אני יכל להיות בטוח ולהגיע למסקנות מחלטות ולהשתמש בביטויים מחלטים.
אבל האמת היא אחת, מחלטת ובלתי יחסית. אנחנו כלנו יודעים את האמת אבל לא רוצים להודות בה כי היא קשה ומחיבת. האמת היגיעה אלינו לא בנבואה פואטית ובלתי מובנת הניתנת לפרושים אחדים. למען האמת, כל הנבואות מן הסוג הזה שכלן אמת ושנאמרו על ידי הנביאים, כלן חזרה על נבואה קצרה למדי שנאמרה למשה רבינו ישירות ובלשון פרוזה שאינה משתמעת לשני פנים וזו הנבואה שבפרשת בחקותי.
הנבואה הזו מגוללת את ההיסטוריה העתידית של עם ישראל או לפחות את שתי האפשרויות העקריות בהיסטוריה זו. האפשרות הראשונה מגוללת בתאור העתיד הורוד המצפה לעם "אם בחוקותי תלכו...". שימו לב שהנבואה לא דורשת אמונה חזקה מדי בשם, היא לא דורשת יותר מדי רוחניות או לעשות משהו יוצא מגדר הרגיל. כל מה שהיא מבקשת זה ללכת בחקות הקב”ה. אם נבחון את התלמוד שאמור לפרש לנו חקות אלו, נמצא שהן מתרכזות בעיקר סביב התנהגות ישרה בחיים הכלכלים (לא במיוחד שונה מהדרישות של כל חברה מתוקנת), המנעות מעשיית פשעים החל מגניבה וכלה ברצח (שוב, לא משהו מיוחד ובלתי מובן) ועוד סדרה של התנהגויות הקשורות בחגים שונים (בעקר המנעות ממלאכה – שונה מהרגיל אבל בסופו של דבר כלנו אוהבים לנוח קצת) וסדרה של התנהגויות אסורות בעקר בתחום קשרי מין ועבודה זרה
אין טעם לתאר את העתיד הורוד המצפה במידה ונשמור על חקות אלו כיון שלמעט תקופות קצרות העם לא עמד בדרישות פשוטות אלו. כמעט בכל תקופת התנ"ך אנו מוצאים עבודה זרה המערבת בהתנהגויות אסורות אחרות הקרבת קרבנות אדם, קדשים וקדשות וכו'. גלות בבל והתקופה ההלניסטית שבאה כמה דורות אחריה שוב מעורבות בהליכה אחרי חקות הגוים או בהתנהגויות חברתיות בלתי הולמות. גם חידוש האוטונומיה והעצמאות המדינית בזמן החדש מעורב במלחמת תרבות פעילה נגד דת ישראל ועידוד התנהגויות אסורות (משכב זכר, זנות וכו').
האפשרות השניה הינה מה יקרה אם לא נלך בחקות הקב”ה! האפשרות הזו הינה הרבה יותר מסובכת כיון שהקב”ה לא רק מבטיח שהוא יפגע ויעניש את עם ישראל. זו הינה תוצאה מובנת יחסית כיון שכלנו נענשנו כילדים על התנהגות בלתי הולמת והחקים של כל החברות בעולם מסתובבים סביב מערכת ענשים על פשעים. הקב”ה מוסיף כאן סבוך ואומר "ואם תלכו עמי בקרי... והלכתי אתכם בחמת קרי". המפרשים מבינים זאת שעם ישראל בחסר אמונתו בשם יתלה את הענשים ביד המקרה ועל זה הקב”ה יביא עוד "מקרים" קשים ונוראים מקודמיהם. עם ישראל ידרדר ויחלש בעוד שאויביו יתחזקו וילכו עד הסוף הנורא. שימו לב שלעומת האפשרות הראשונה שאינה דורשת אמונה מיוחדת, האפשרות האחרונה דורשת חסר אמונה פעיל. חסר האמונה הזה והמרד בשם הינו המרכיב העקרי וגם ההכרחי להתנהגות הזו של הרס עצמי. חלק מהתהליך הזה של הדרדרות מדינית המבטח לנו בפרשת בחקותי הינו שעם ישראל והגוף המדיני שלו יאבדו את מעמדם הרם ואת הרלבנטיות שלהם בעוד שאויביהם יעלו למעלה .נאומו של בוש והבטחותיו לעבס לא יכלים להתפרש אחרת אלא כממוש הנבואה הזו כמו גם כל האסונות שבאו בשנים האחרונות. אבל באוירה של חסר אמונה פעיל, כל מה שאני שומע זה שיש כאן רצף "טבעי" של "מקרים" היסטורים. כל נסיון להסביר ולהראות את חסר הסבירות של הראיה הזו מביאים את הצבור לראות אותי כקצת מוזר ולהתעלם לחלוטין מהמסר שלי
אבל יש עוד צד במשואה הזו. הקב"ה כביכל אפשר למורדים בו לעלות ולהיות לראש, לא רק בעם היהודי כי אם גם בכל אירופה ושאר חלקי העולם. מורדים אלו יצרו מערכת "חקים" בין-לאומים מעותים ובלתי צודקים. אבל הקב”ה לא נתן לנו כח להאבק במצב הזה ולא נתן בלבם של מנהיגי שלומי אמוני ישראל ואחרים להבין נכון את המצב ולהאבק בו בצורה מצלחת ובזמן המתאים. יותר מזה, דוקא עכשיו יש כל כך הרבה מקרים שהתפרסמו בצבור המציגים את המנהיגות באור מביך כבלתי ראוים. אני לא צדיק במיוחד אבל אני חושב שכלנו, צדיקים יותר או פחות, צריכים לדרש כביכל מן הקב"ה שיעשה משהו שנוכל לשנות את המצב
לא, זה לא מספיק! כאשר מלכי ישראל ויהודה מרדו בקב"ה, הם עשו זאת מתוך ידיעת הקב"ה ורצון למרד בו. כאשר הצבור בארץ ומנהיגיו עושים זאת כיום, הם עושים זאת מתוך אי ידיעת הקב"ה ולכן אינם יכולים להחשב למורדים. כאשר הם מתארים את ארועי הזמן כמקרים, אין הם מכחישים את הקב"ה מתוך ידיעה אלא מתוך חוסר ידיעה. אין להם את האמצעים להתגבר על חסר זה בעצמם ואין להם נביאי אמת שיורום כאליהו הנביא על הר כרמל. איך אפשר להענישם על מה שאינם יודעים ואין באפשרותם ללמד
או אולי כך היה המצב גם בימי המלכים וחסד עושה עמנו הקב"ה כשאינו שולח לנו נביאים, בבחינת מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים. אבל אם כך, אם גם בימי המלכים העם פעל מתוך אי ידיעת הקב"ה והכחיש את הנביאים מתוך חסר ידיעה ואמונה כי הכל מקרה והאמת הינה יחסית, כי אז גם בימי בית ראשון לא היתה הצדקה לענש. אבל זה לא יכל להיות כי הקב"ה דן דין אמת וצדק. בקיצור, על כלנו להתפלל כאיש אחד לקב"ה ולדרוש שישנה את לבב העם לראות את האמת

מי איננו האויב

רק הערה קצרה! אחרי שהגדרתי מי לדעתי האויב ומי הן האידאולוגיות בהן יש להלחם ואותן יש להשמיד, מן הראוי להגדיר גם מי איננו האויב. בראש ובראשונה כל יהודי באשר הוא הינו ידידינו ואהובינו כי המאבק מבחינתי אינו לטובת האינטרסים של איש זה או אחר או קבוצה זו או אחרת כי אם לטובת העם כלו. מעבר לזה, ידידינו חיבים להיות כל היהודים המאמינים בה' על ארגוניהם הפוליטיים או הבלתי פוליטיים ובראש ובראשונה כל המפלגות הדתיות בארץ והארגונים המקבילים בחו"ל ללא הבדל במידת ציונותם הפוליטית. היגיע הזמן שכלנו נכיר בכך כי מה שמאחד אותנו אינו התמיכה בציונות הפוליטית או דחייתה של אותה ציונות כי עם האמונה באלוקי ישראל. הציונות על גידולי הפרא שלה אינה יכלה להיות מרכז ההתענינות של העם. הציונות היתה, או יותר נכון היתה צריכה להיות, מכשיר פוליטי להשגת מטרות חשובות בעולם הזה באפן שאינו נוגד את סדרי הטבע ולא יותר. כמו שהחילונים עברו לשלב של פוסט-ציונות כך גם הציונים וגם הבלתי ציונים שבינינו צריכים לעבור לשלב של "פוסט-ציונות" ולחזור ולהתמקד בקב"ה

מה לעשות - קוים כלליים

כאשר ניסיתי לפני עשרים, עשרים וחמש שנה לשכנע אנשים מן המחנה הציוני דתי כי דרכם אינה נכונה וכי הם מזניחים את העיקר, ידעתי כל הזמן והסברתי במונחים ברורים מה יש לעשות. גם במשך שנות גלותי כאן בארה"ב ניסיתי חזור ונסה להסביר ולשכנע מה יש לעשות באפן חיובי. רק עכשיו, אחרי חרבן גוש קטיף, מתחילים להבין אותי. עם כן, עלי לנסות ולהשתמש בהבנה זו על מנת לחזר ולהסביר מה יש לעשות ואולי הפעם אצליח לעורר את הצבור לעשות משהו
אני יכל להסביר את תכניתי בשתי צורות, במונחים רוחניים דתיים או במונחים פשוטים של מדעי החברה והמדינה ואולם בנושא זה השנים קשורים זה בזה ולא ניתן להפרידם בקלות. מאמר זה הינו הראשון המתפרסם בבלוג בנושא זה ובו אתאר בקוים כלליים את הבעיה ופתרונה
במשך כל קיומו של העם היהודי התנהל בתוכו מאבק פוליטי ורוחני על מהות העם היהודי או כפי שאני מעדיף להציג זאת על נפש או נשמת העם היהודי. אם נקרא את התנ"ך נראה כי מאבק זה התנהל תמיד בשני מישורים מקבילים וקשורים זה בזה. במישור אחד הוכוח היה בין אלו שטענו כי "כחי ועצם ידי עשו לי את החיל הזה" כלומר אין אלוקות, הכל מתנהל בדרך הטבע ומולם היו אלו שטענו כי אכן יש אלוקים והוא עוזר או מעניש לפי מעשי העם. במישור השני, אלו ששללו את קיום האלוקות חיפשו להם אידאולוגיות אלטרנטיביות מעבודת הבעלים דרך ההתיונות וכלה בסוציאליזם ושאר אידואלוגיות חילוניות. לאלו שהאמינו בה' הבעיה לא היתה קימת כמובן
יש בידי חוברת בחירות של שולמית אלוני ממסע הבחירות ב-1985. בחוברת זו מתהדרת האישה השטנית הזו כי היא ניסתה בכנסת הקודמת לסגור מגזרים נרחבים במשק הישראלי בפני אנשים דתיים על ידי אילוצם לעבד בשבת במפעלים "החיבים" לעבד בשבת. הנסיון ההוא נכשל בין היתר עקב התנגדותם של אנשים ישרים גם במחנה שלה כמו אמנון רובינשטין. החוברת הזו היא אחד המסמכים החזקים ביותר לדעתי המראים כי בתוך החברה הישראלית החל לצמח אז גידול ממאיר שעתיד היה להביא את המאבק שהזכרתי לדרגת מחלה חסרת מרפא. כפי שכבר אמרתי כל נסיונותי להסביר את הבעיה עלו בתהו, כי הרי מי אני מול המורה הדגול רב צבי יהודה קוק ודומיו, והם קבעו כבר כי השטחים חזות הכל המה
כיון שלא נעשה דבר, הגידול הממאיר הזה פשה בכל פינות העם ואכל כל חלקה טובה. כפי שחזיתי מראש, הבסיס הפוליטי של הציונות הדתית נעלם כמעט לחלוטין. גם החילונים שבבסיסם היו ברבם אנשים טובים וישרים נפגעו מהמחלה כפי שאנו רואים. מערכת החינוך החילוני מתמוטטת מחסר ערכים, סמים וזנות הם תופעות רגילות ודברים חמורים יותר. לחברה החילונית אין אפילו דרך להבין כמה גרוע המצב. אבל החמור מכל הינו הופעתה של תנועת שינוי. כל מי שיודע היסטוריה ומסוגל לעשות ניתוח פשוט של מצע התנועה הזו אינו יכל שלא להבחין בדמיון המדהים בין תנועה זו לבין מפלגתו של קרל לואגר באוסטריה של שנות השבעים למאה התשע עשרה. למפלגה זו שהיתה המודל לכל המפלגות ששמו את האנטישמיות בראש מעיניהם הפוליטיים היה מצע פשוט ביותר שניתן לסכמו בשני סעיפים
א. אני, קרל לואגר, הנני אדם מכשר וישר
ב. אנחנו שונאים יהודים
אם נחליף את השם קרל לואגר בטומי לפיד ואת המילה יהודים במילה דתיים, נקבל את סיכום המצע של שינוי, כלומר מדבר במפלגה אנטישמית פשוטה. ואין מה לעשות, ההיסטוריה מלמדת אותנו שהתוצאה ההכרחית של הטרוף האנטישמי הוא נאציזם. אני קיויתי כי כל המפלגות הדתיות תסרבנה לשבת בממשלה אחת עם החלאה הזו. לצערי טרוף השטחים העביר את חברי המפד"ל על דעתם והם נכנסו לממשלה עם שינוי. התוצאה הדרמטית היתה שהם תרמו בכך לחרבן גוש קטיף ועכשיו כלנו יודעים מי אלו אנשי המפד"ל. לא יעזר לאדון אורלב שהוא מנסה לשנות כוון במפד"ל כי כלנו נזכר (ואני מקוה להגביר זכרון זה) כי לא רק שאדון אורלב ישב עם שינוי, הוא אפילו ניסה להמשיך בישיבה זו גם אחרי שירקו עליו ועל כל הציבור הציוני דתי
לפני שנים רבות המשימה נראתה קלה למדי. היום היא קשה אבל חיבים להגדיר אותה. המטרה הראשונה חיבת להיות השמדת השינויזם והמרציזם, יש לנתח ולהסיר את הגידולים נממאירים הללו
שימו לב שאני מדבר על אידאולוגיות, לא על אנשים. אנשים אפשר להחזיר בתשובה, לאנשים אפשר להסביר, אפשר וצריך לנסות ולשכנע (למרות שמנסיונות קודמים עולה שקשה מאד לדבר עם אנשים אלו באפן מובן - ראו התנהגותם בעת הרצאתו של רב אמנון יצחק באוניברסיטה). אבל את האידאולוגיות האלו יש לעקר מן השרש ולהשמיד, אחרת לא תהיה כל תקומה לעם ישראל

במבי שלג

היגיע אלי מאמר של גברת במבי שלג המכה על חטא המחנה הציוני דתי והתנתקותו מן העם לפני שנים רבות. בעברית
http://www.nrg.co.il/online/1/ART/970/842.html
http://www.benadorassociates.com/article/17892 באנגלית

ההבדל העקרי בין דעותי לבין דעותיה של גברת שלג הוא עשרים וחמש שנה. את מה שהיא רואה היום לאחר מעשה ראיתי אני מראש כבר אז. אני חיב תודה לגברת שלג על דבר אחד חשוב. בעוד שאני אמרתי ועודני אומר את הדברים במושגים תאורטים, הרי שהיא אומרת אותם במושגים פשוטים המובנים לכל אחד שקורא אותם. מאמר זה מכה גלים בקהילה האורתודוקסית כאן בארה"ב והתגובה הרגילה היא שאנשים קוראים את המאמר הזה ובוכים. אני לא בוכה יותר כי את הבכי שלי עשיתי לפני אותן עשרים וחמש שנה. כל נסיונותי אז לשכנע את מיודעי המתנחלים באותו הזמן כי בהזניחם את עם ישראל בארץ ישראל גופא והתרכזותם בשטחים בלבד. כל זה כאשר שולמית אלוני וחבר מרעיה השטניים פועלים על מנת לכבש את ליבו של עם ישראל, כי ההזנחה הזו תגרם להם להפסיד גם את עם ישראל וגם את השטחים. כל נסיונותי נפלו על אזן ערלה! אחד ממנהיגי המתנחלים אמר לי עם אש בעינים כי זה לא יקרה וכאשר שאלתי אותו איך הוא יודע, הוא ענה לי "כי ה' איתנו". אז הבנתי שאין עם מי לדבר ואז בכיתי כי ידעתי כבר אז, באותו הרגע, מה תהיה התוצאה. בסופו של דבר התברר כי אני צדקתי וה' לא היה איתם. ולפי כל הסימנים הפסדנו גם את הקשר עם עם ישראל ואולי גם את עם ישראל עצמו ואכן הפסדנו גם את השטחים. ועכשיו כלנו משלמים את המחיר

השאלה על פי המחבר

רבי הונא בשם רבי אמר דור המבול לא נימוחו מן העולם עד שכתבו גמומסיות לזכר ולבהמה - בראשית רבא כ"ו:ה
גמומסיות - כתובות, שטרי מוהר, כמו לנשים - רש"י, שם
בשיחות שהיו לי עם חברי החילוניים הצגתי פעמים רבות את השאלה הבאה, נניח לרגע שלדתיים יש כזו כמות של מנדטים בכנסת עד שלא ניתן בכלל להקים ממשלה בלעדיהם. ונניח עוד כי הדתיים מתנים את השתתפותם בממשלה בביטול מידי של כל זכויות ההומואים (עוד לוקסוס שיש למי שנמצא מחוץ להשג ידה של ממשלת ישראל הדמוקרטית - אני יכל לקרא לילד בשמו). עכשיו עליכם לבחור, או יציבות פוליטית או זכויות להומואים, במה אתם בוחרים
התשובה הטפוסית לשאלה זו נתנת לסיכום בצורה הבאה: אתה לא מציג את השאלה הנכונה
כמו שאמרתי במאמר קודם, כיון שהדתיים נטשו את המערכה, היתה למתנגדיהם יד חפשית לא רק לפתר את הבעיות בצורה שנראתה להם אלא גם להציג את הבעיות עצמן. אחרי דור של תעמולת זועה סופר-חילונית, החילונים אפילו לא יכולים להבין שיש נקודת מבט אחרת, שונה לחלוטין משלהם ובכל זאת לגיטימית לא פחות ובהרבה מובנים לגיטימית יותר מנקודת המבט החילונית
מטרתי בבלוג הזה הינה דבר ראשון לקחת את היזמה מידי החילונות המשוגעת והצעד הראשון הינו לקבע לא את התשובות כי אם את השאלות. והשאלה הראשונה היא מה חשוב יותר חברה בריאה או זכויות ההומואים? אני קובע באפן קטגורי, מבוסס על נסיון היסטורי ועל טקסטים שמביאים לנו נסיון היסטורי קדום (הניתן להבנה רק בצורה אחת פשוטה) כי חברה בריאה לא הולכת ביחד עם זכויות לפרברטים. מאחר וקיומה של חברה יהודית ישראלית בריאה חשוב לי, אני יכל להגיע למסקנה אחת בלבד
כמובן שהחילונים יבואו עם הסברים ותאורים מזויפים משלהם מהי חברה בריאה ומתוקנת, אבל מראש אני לא מסכים עם ההגדרות שלהם. עכשיו קבעתי את השאלה האמיתית - מהי חברה בריאה ומתוקנת? שאלה שלו היו מקשיבים לי, היו מציגים לשולמית אלוני כבר לפני שלשים שנה ואולי היינו יכלים להפטר ממנה כבר אז. לרע המזל זה לא קרה וצריך לנהל את המערכה מעמדה חלשה יותר

שום דבר לא יקרה - גן עדן של שוטים

לכן שמעו דבר ה' אנשי לצון משלי העם הזה אשר בירושלם. כי אמרתם כרתנו ברית את מות ועם שאול עשינו חוזה, שוט שוטף כי יעבר לא יבואנו כי שמנו כזב מחסנו ובשקר נסתרנו ... וכפר בריתכם את מות וחזותכם את שאול לא תקום, שוט שוטף כי יעבר והיתם לו למרמס - ישעיהו כ"ח
אחת הסיבות לכך שאין יותר נביאים היום היא שבעצם לא צריך אותם, כל הדברים כבר נאמרו. כבר ישעיהו מתיחס לשאננות הזו של שום דבר לא יקרה. כבר צטטתי את אותם מתנחלים שאמרו לי כי שום דבר לא יקרה. מה לעשות, בסוף זה כן קרה והוציאו אותם מעזה וגם יוציאו אותם מכל מקום אחר. אבל גם בחברה החילונית פשתה השאננות הזו. כמובן שכשחיים בעולם הליצנות (ראו הכותרת לבלוג שלי) אז כיון שהנביאים מסתמכים על דבר ה' מובן שדבריהם הם בגדר אמונה תפלה. או, כיון שניתן לקרא כל טקסט איך שרוצים אז אפשר להבין ההפך ממה שהם אמרו. אבל האמת היא שהדברים פשוטים ואפשר גם להבין אותם במושגים של מדעי החברה המודרנים. כאשר המציאות קשה ולא רוצים להתמודד איתה אז מקימים איזשהו עולם חלומות דמיוני וכבר לא צרך להתמודד עם הבעיות. רוצים דוגמאות: המוסלמים למשל, רוצים להקים מחדש את החליפות ולשחרר את כל האדמות המסלמיות השדודות (גם כל הודו) - נישט געפערלאך, שום דבר לא יקרה. לאירן יש נשק גרעיני, אה! שום דבר לא יקרה. לפני הרבה שנים חי בארץ אחד, יגאל הורוביץ ז"ל. הוא טבע את אימרת הכנף: משוגעים, תרדו מהגג. לא נותר לי אלא להצטרף לדבריו ולבקש שתפסיקו לחיות בגן עדן של שוטים
אולי בכל זאת כדאי לקרא את ישעיהו ברצינות ובאותה הזדמנות, כדי שלא יהיה כל כך קל, גם את ירמיהו

מבט אחר על עם ישראל, מדינת ישראל והפוליטיקה הישראלית

לפני כשלשים שנה עמדה החברה הישראלית בפני צמת דרכים חברתי ופוליטי. מצד אחד היתה התעוררות דתית ואנשים רבים ראו או גילו מחדש את מה שהסתירו מהם נביאי הציונות החילונית על כל גוניה ומצד שני עמדו אנשים כשולמית אלוני שקראו לחיזוק החילוניות. בדיוק באותו הרגע, כשהמערכה על מהותו הרוחנית של עם ישראל התחילה, קם מחנה שלם שהיה צריך מעצם מהותו והגדרתו להשתתף באפן פעיל במערכה, קם וערק מן המערכה. כל המחנה הציוני הדתי העמיד בראש מעיניו את השטחים והשטחים בלבד. מנהיגי המחנה הנ"ל לא התבישו לנשק אבנים בחברון במין התלהבות דתית שנראתה לכל חוץ מהם בלבד כמין עבודת אלילים פרימיטיבית. כל נסיון להסביר לאנשים אלו שיש מערכה חשובה על אפיו הרוחני של עם ישראל נתקל בתגובות משונות כמו "יש אנשים אחרים שיעשו את זה" או "אה! שולמית אלוני לא חשובה ושום דבר לא יקרה." על תגובות אלו ניסיתי לענות במושגים פוליטים פשוטים. אמרתי להם שהם מזניחים את בסיסם הפוליטי בארץ ישראל גופא ומשאירים את שדה המשחק חפשי למתנגדיהם וסכמתי כי בסופו של דבר, בלא בסיס תמיכה פוליטי הם יפסידו גם את עם ישראל וגם את השטחים. לצערי הוכיחו המאורעות האחרונים את צדקתי. אני מבקש שלא תבינו אותי לא נכון, מעולם לא הייתי לאומני משוגע או פנאט דתי עם אש בעינים. מה שניסיתי (ולא היה לי עם מי לדבר) היה למקד את המערכה נגד החילוניות המשוגעת
לעריקתו של המחנה הדתי ציוני מן המערכה הזו היו תוצאות מרחיקות לכת והרות גורל
דבר ראשון היו אלו מתנגדיהם שהגדירו את מהותו של הוכוח. היזמה במערכה הצבורית על עתידו של עם ישראל עברה לידי מתנגדיהם ושוב לא נשמטה מידי אותם מתנגדים. המתנחלים נהפכו לקבוצת שולים בחברה הישראלית, קבוצה שנתפשה כקבוצה מפריעה, אבן נגף לשלום .צחוק עצוב. ומה לא. לחרדים שלא ערקו מן המערכה, לא היתה תמיכה מתוך מרכז החברה הישראלית וכל הקבוצות הדתיות נכשלו בסופו של דבר במערכה
מעבר לזה, התחזקות המתנגדים גרמה לשינוי מרחיק לכת בחברה הישראלית. התגברה השנאה לדתיים באפן שלא היה קים בצעירותי (תאמינו לי, לא באתי ממשפחה דתית אבל שנאה כזאת כמו שיש היום לא היתה אז ואל תגידו לי שהדתיים אשמים, גם הנאצים האשימו את היהודים! וזה די קל להאשים את קרבן הפשע באחריות לפשע). בלי משקל נגד רוחני שיראה דרכים אלטרנטיביות החלה הדרדרות מוסרית שקיומה של מפלגה אנטישמית כמו שינוי הוא רק סימפטום גלוי אליה.

בפעמים הבאות אמשיך לדבר בנושאים אלו מנקודת מבטי. אשמח לקבל תגובות בדואל
ז.א