כתיבת היסטוריה יהודית

מטרתו של מאמר זה הינה למעשה להתחיל להציג את ראיתי על העתיד. כפי שניתן לראות ממאמרים קודמים אני מתחשבן עם רוחות מן העבר. מעט מאד כתבתי על מה שיקרה ומה צריך לעשות בקשר לזה. ויש לי הרבה מה להגיד על העתיד! ובכל זאת, איך אני מתחיל לדבר על העתיד כאשר ברור מנושא המאמר הנכחי כי אני מתעסק עם העבר
גם המאמר הזה יהיה במידה מסוימת התחשבנות עם העבר, אלא שהפעם אני מתחשבן עם הקבוצה היחידה בעם היהודי שפניה מכוונים אל עתיד יהודי ולא אל עתיד של העלמות. והנושא שאני תוקף הינו נקודת החלשה העיקרית של קבוצה זו. אם נסתכל על העם היהודי בתפוצות, נגלה שרובו מרכב מיחידים שהיותם יהודים כמעט שאינה ידועה להם או שהיא נטל שהיו רוצים לשכח. לאלו שאינם בקבוצה (או יותר נכון באנטי-קבוצה) זו יש מספר אלטרנטיבות בהתאם למקום. בארה"ב הם יכלים להיות רפורמים שההבדל העיקרי בינם לקודמים הוא בהשלמה עם עבדת היותם יהודים. הם יכולים להיות קונסרבטיבים (או רקונסטרוקציונים) ולהמציא מחדש את הדת כך שתהיה נוחה יותר לשימוש ובסוף השימוש יהיה נח יותר להשליך לאשפה. או שהם יכלים להיות אורתודוקסים לסוגיהם השונים ולהיות מעונינים בהמשך העסק. גם בארץ קימות קבוצות מקבילות, החל מאלו שמרגישים יותר קרבה עם ערבים מאשר עם חרדים וכלה בחרדים. כאשר אנשים מהסוג הראשון מגיעים לארה"ב או לחו"ל בכלל, אפשר לשמוע מפיהם משפטים כמו "כשהגעתי לכאן גיליתי דברים שלא ידעתי בארץ" (עליחסי ישראל והערבים) ואפשר להניח די בבטחון שהתעמולה הערבית (או בני בריתם) היגיעה והישפיעה עליהם. הסוג האחרון מגיעים לחו"ל ומחפשים בית כנסת
כל מה שאמרתי כאן כבר נאמר חזור והאמר ולא רק על ידי, זהו מצב עבדתי בשטח. עם נוסיף לזה את ראית העולם שלי כפי שהיא משתקפת במאמרי הקודמים ואכזבתי מהצורה המפלצתית אליה התגלגלה החברה הציונית (וכבר דברתי על האשמים) נראה לי שכל נסיון לבנות מחדש את החברה היהודית חיב להתבסס על האורתודוקסיה, קרי הדתיים והחרדים
אלא שלאורתודוקסיה יש נקודת חולשה ועל נקודת החלשה הזו אני רוצה לדבר
בעקרון האמת נחשבת לחותמו של הקב"ה וכל שאינו אמת הינו שקר! הכי אין זה כך? או אולי לא כל כך! לפני שאני מתחיל להתחשבן, אני מכרח לצין כי במאמר זה אני כמה גדולי עולם, צדיקי עליון ומנהיגי דורם. מאחר שאני יודע מראש כי חסידיהם יאשימו אותי בפגיעה בכבוד גדולים אלו אני מצהיר מראש כי אנשים אלו גדולים וצדיקים וכל מה שאני עושה כאן הוא שאני פשוט לא מסכים עם מקצת מדעותיהם. כל מי שיגיד כי משהו במאמר זה פוגע כביכל בגדולים אלו או בכבודם משקר במצח נחושה. כלומר, אם יבא מישהו ויאמר עלי כי חס וחלילה פגעתי באחד משלשת הגדולים הללו, מי שיאמר כזאת, אני פוגע בכבודו מראש בהכריזי עליו עכשיו כשקרן ועובר עבירות של עדות שקר ולשון הרע
הראשון בהם היה החפץ חיים זצ"ל שיצא במלחמה צודקת נגד לשון הרע. אבל אני טוען כי מסירת דברים כהויתם, או שאינה בכלל לשון הרע או שאנו חיבים להרשות יוצאים מן הכלל כשאנו מוסרים עבדות היסטוריות. מסירת דברי שקר כדי להציג את נושא הספור באפן יפה יותר ממה שהיה הינה עוות האמת וגורמת לכך שלא נוכל ללמד מן ההיסטוריה ולכן נחזור על שגיאות העבר. לאחרונה ראינו כי הרב אלישיב שליט"א אסר על הופעת ספר על גדולי ישראל מסיבות דומות. לזכותו אומר כי המהדורה שאכן הופיעה בסופו של דבר מתחשבת בכבוד נושאי הספור בלי לעות את האמת
עם הרב שמעון שוואב זצ"ל אני הקטן חולק באפן מחלט. אני מאמין שאנחנו חכמים מספיק כך שנוכל למסר היסטוריה נאמנה וגם לשמר על כבוד נושאינו. אבל להמנע מכתיבת היסטוריה, זה אסור לנו לעשות! ולו רק מהסבה שאויבינו יכתבו את ההיסטוריה לבדם וגרסתם המעוותת בודאי תהיה המקור היחידי לדורות הבאים לדעת על העבר. הוצאת סי.אי.אס שהדפיסה את מאמריו של הרב שוואב גם פועלת על פי דעותיו ומדפיסה ספורי אגדות על גדולי העבר, ספורים שהדמיון היחידי בינם לבין המציאות הוא שמות האנשים והמקומות. לא פלא שילדים עם אינטילגנציה רגילה (לא גאונים במיוחד) דוחים את הספרים הללו כ"זבל" ומסרבים לקרא בהם