נו, אז אם כך, מה לעשות?

התשובה לשאלה מה לעשות עכשיו איננה פשוטה. דבר ראשון מפני שהתשובה אינה אופטימית במיוחד. סך הכל המצב בכי רע. אין כיוון ואין הנהגה שתנחה אותנו בכוון כזה. ודבר שני מפני שהתשובה מתחילה בכוון של הודאה בכשלון. כן, עלינו להשלים עם העבדה שאת הסבוב הזה הפסדנו ועלינו להתחיל שוב מההתחלה! השאלה היא כמה נצטרך לסגת כדי שנוכל להתחיל מבראשית עם סכוי סביר להצליח.
קדם כל, עלי להגדיר מי אנחנו, מי הפסיד, כיצד ומדוע הפסיד ומה אבד בעקבות ההפסד ואחר כך אצטרך להגדיר מה אנחנו רוצים להשיג בשלבים השונים של הבניה מחדש, מהי המטרה הסופית מה צריך לעשות ומה מותר ואסור לעשות בדרך מכאן לשם.
התשובה לשאלה מי אנחנו נראית על פני השטח כפשוטה למדי, כל עם ישראל. אלא שבמציאות אין היא פשוטה כל כך כיון שמיד מופיעה השאלה שמתבקשת מאליה, מי הוא עם ישראל או יותר נכון, מה דמותו של עם זה. וכדי לעשות את השאלה מסובכת עוד יותר, מה צריכה להיות דמותו של עם זה כדי שיוכל להתקים באפן נורמלי (פחות או יותר.) במרכז התשובה לשאלות אלו עומדת קבוצה קטנה יחסית שהיתה יכלה וצריכה להיות מרכז הכבד של העם היהודי הנורמלי. הקבוצה הזו נקראת באפן כללי האורתודוקסיה המודרנית או במושגים של ארץ ישראל, דתיים לאומיים. בכח (בפוטנציאל) קבוצה זו היתה במשך זמן רב הדוגמא העיקרית למה שהעם היהודי הנורמלי היה והיה צריך להיות. הקבוצה הזו היתה צריכה להנהיג את העם ולקבע את הטון - איך העם היה צריך להתפתח בארצו המחודשת, מה היו צריכים ויכלים להיות היחסים עם אלקי ישראל. אילולא כשלה קבוצה זו כי אז בכח ההצלחה היינו יכלים לדבר על כל עם ישראל.
יש לשים לב כי גם החילונים וגם החרדים הם בגדר גידולי פרא של העם היהודי. החילונים החליפו את צור ישראל בסוציאליזם, פשיזם, (הריסת) זכויות האזרח ובזמן האחרון בזכויות ההומואים - הזכות לסלף את האמת -אלא שכל הכוונים שהזכרתי היו בבחינת סילוף דמותו ונטיתו של עמינו.
החרדים מיצגים דבר פחות ברור. מצד אחד הם לא החליפו את קדוש ישראל באידאולוגיה זרה אלא שהם החליפו את עם ישראל - עם שהלימוד, החקירה והמתשבה העצמית היו במרכז ההויה שלו - בעם של מונהגים מצונזרים במה שהם יכולים ללמוד (איסור על לימוד מקצע, ספרים שונים, צנזורה על ספרים שכבר פורסמו ובזמן האחרון איסור כולל על הטלויזיה והאינטרנט) ובמה שהם יכלים ללמד (האסור המשני על לשון הרע נהפך לעיקר ראשוני בדת וכבר יש איסור מפורש על כתיבת היסטוריה, מדעים ומה לא.) בראשה של הקבוצה הזו עומדים מנהיגים תאבי בצע ותאבי כח, בנים של מי שהיו מנהיגי ענק בדורות קודמים. ומנהיגים אלו שולטים בקהליהם בכח החרם, הכסף והבעלות על החכמה והעצה (בטענה שיש חהם מין מידע סודי הנקרא "דעת תורה" שאין לאף אחד אחר.)
הקבוצה האורתודוקסית המודרנית יכלה היתה להנהיג את העם בדרך ממוצעת מבלי לעזב את הקב"ה ומבלי לסלף את דמות העם, אלא שגם קבוצה זו נטתה למין גידול פרא משיחי והעמידה את החלום האימפריליסטי של שליטה על כל ארץ ישראל מבלי שים לב מי גר שם מעל הצרך להנהיג את עם ישראל לנורמליות ביחסיו עם הקב"ה, עם הסובבים אותו, עם המדע המודרני ובסופו של דבר עם עצמו.
כיון ששלשת הקבוצות האידאולוגות העקריות (על תת הקבוצות שלהן,) עברו תהליכים של עוות וסילוף, בו אבדו (כמו שאומרים בסלנג הישראלי,) את הצפון, התוצאה העיקרית היא שעם ישראל כלו הפסיד. ההפסד הינו כפול, הפסד פנימי וחיצוני. מבחינה פנימית אבדנו את תחושת היחד והאחדות. שנאה פנימית היא הנותנת את הטון כיום כאשר מנהיגים מכל הקבוצות שופכים עוד ועוד שמן למדורה כדי לקדם את עצמם. חסר אחדות פנימית הוא סימן מידי לחלשה, סימן שאויבינו מבחוץ לא יכלו שלא לראות ולנצל לצרכיהם. עמדתה הבינלאומית של ישראל נחלשת מיום ליום ואפילו ידידיה המסורתיים (ארה"ב ואירופה) מראים סימנים של רצון לנטוש את מה שנהפך מנכס (איסטרטגי ומוסרי) לחב.
בעקבות ההפסד הזה, אין כל ספק שכל מה שהושג בעקבות מלחמת ששת הימים כבר אבוד. השאלה היא האם מדינת ישראל תוכל בכלל לשמר על עצם קיומה כאוטונומיה יהודית. בהנחה שמטרה זו הינה לפחות אפשרית, יש להתחיל לברר מה הלאה.

[המשך ושיפורים, יבאו ב"ה]