ושוב - על המצב

במוצאי שבת דברתי קצת עם דוד הס. רציתי לדבר איתו על המצב והתפוררות מעמד היהודים בעולם. דויד משך אותי לנושא צדדי. הוא עובד כרגע אצל חסידי סאטמר והוא אמר בגלוי שהם השפיעו עליו. הטעונים שלהם לדבריו הם חזקים מאד. הוא לא מסכים עם נטורי קרתא שמוכנים למכר את עם ישראל, אבל באפן כללי לסאטמרים יש טענות חזקות ומוצקות.
הוא השמיע לי שתי טענות. הראשונה היתה שהתפילה מדברת כל הזמן על יציאת מיצרים כי זו היתה גאולה אמיתית במעמד של ישועה, ללא התערבות אנושית. טענת הנגד המידית שלי היתה כמובן פעולתו האקטיבית של מרדכי בנושא נס פורים. לכך היתה לו תשובה מן המוכן והוא ציטט את הבן איש חי שטען כי אילולא פעל מרדכי היתה אז ישועה אמיתית - הגאולה. אני לא קונה את הטענה הזו משתי סבות. הראשונה היא שדעה זו של הבן איש חי הינה דעת יחיד וכל שאר חכמי ישראל מאוחדים בדעה המשבחת את מרדכי שהלביש את הנס במעשה טבעי. יתר על כן, בעקבות נס פורים היתה קבלת התורה האמיתית, ללא כפית הר כגגית.
טענתו השניה של דוד היתה יותר חלשה. לטענתו, כל האחרונים מאוחדים בדעה נגד הקמת מדינת ישראל - אלא שגם טענה זו איני קונה - דוד משפע מסביבתו שמזכירה רק את האחרונים המתנגדים; יותר מזה, היא מגדירה רק את המתנגדים כאחרונים בעוד שאילו שאינם מתנגדים, תועבה הם בעיניה. אלא שהיו גם אחרונים שהיו בדעה אחרת כמו האדמו"ר "הציוני" שפירא, מנחם נחום פרידמן מאיצקן ובודאי האיש שהחרדים אוהבים לשנא - הרב קוק.
לא נתתי לו להמשיך בכוון הרגיל של - שממשלה הנכחית היא חילונת להכעיס וכו'...
נו אז כמובן שדוד נרתע מלהאשים את מרדכי ובכך נתן לי פתח לחזר לנושא המקורי שלי. ברור (לפחות לי כיון שאני רואה קדימה) כי עמדתינו מתפוררת. הסוס של מסע האשמה (בנושא השואה) בו החזקנו את העולם כלו במשך שני דורות הולך ונגמר. אויבינו העקריים ממילא מכחישים את השואה והם משתלטיפ גם על אירופה לאט לאט. הטענה שלנו כי הצדק עמנו גם כן לא מחזיקה מעמד מול תעמולה מתחכמת של הצד השני וחשיבה שמאלנית בחוגי האינטלקטואלים. גם אופצית הכח (מעצמת הכיס של המזרח התיכון) כבר לא נראית מספיקה כיון שאויבינו צוברים כח איסטרטגי וטקטי על ידי שמוש נכון במשאביהם - מול עוורון בצד שלנו (אפילו אנשי תפנית לא רואים נכון את המצב.)
אבל המודל של מרדכי הוא היחידי שאנחנו מכירים כמודל שעובד ונראה שהוא לרצונו של בורא העולם. במודל הזה עם ישראל חוזר בתשובה וקורא לקב"ה להציל אותו במקביל לעשית פעולות (דיפלומטיות, צבאיות או מה שנראה כבר ביצוע באותו הרגע) בעולם הזה. מודל זה הצליח במידה זו או אחרת אצל כמה ממלכי יהודה, החשמונאים ומרדכי.
אם הקב"ה רוצה להביא את הגאולה בלי שנתערב, הוא יכל לעשות את זה מתי שהוא רוצה ופעולותינו בעולם הזה לא יכולות למנוע אותו מכך. יתר על כן, הטענה שפעילותו של מרדכי מנעה כביכל את הגאולה האמיתית היא כמעט בגדר כפירה - שפעולת אנוש מנעה מן הקב"ה להגשים את רצונו?!
או שהקב"ה מבטל את רצונו מפני רצונפ של צדיקים - אבל אנו איננו יודעים מה רצונו של הקב"ה מעבר לרצונו הידוע שנחזור בתשובה ונקרא אליו - ומשום "תמים תהיה עם ה' אלקיך" אין לנו כל אופציה אחרת אלא - לחזור בתשובה ולקרא אליו ולפעל בעולם הזה והוא יחליט מה לעשות, האם להציל או לגאול אותנו ואיך ומתי לעשות זאת.