ההפרזה באיסור לשון הרע

במבט לאחור אל פרשת ברוך לנר שזעזעה את העולם האורתודוקסי המודרני ובמבט דומה אל פרשת יודי קולקו ופרשות דומות אחרות המתגוללות בפנינו בימים אלה בעולם החרדי אנו יכולים לראות איך ההתלהבות של מנהיג גדול לענין מסוים בדור אחד יכלה לשאת פרי באושים בדורות שאחריו. למי שאינו יודע בפרשת לנר ועוד יותר בפרשת קולקו, אנשים בתפקיד חינוכי תקפו ילדים עד כדי אנס. הבעיה העיקרית בפרשיות אלו לא היתה עצם המקרה אלא העבדה שהשרצים הללו יכלו לפעל באין מפריע שלשים וארבעים שנים מבלי שהאחראים עליהם ינקפו אצבע למרות שברור שהם ידעו (או היו יכלים וצריכים לדעת) היטב מה קורה. נסיונות חוזרים ונשנים מצד קרבנות התקיפות הנ"ל להביא את הנושא לידיעת הממונים, מנהיגי הדור וכלל הציבור, נתקלו במאמצי השתקה מאורגנים עד כדי איומים פיזים ובקיר אבן בלתי חדיר

הבסיס לתרבות ההשתקה המאורגנת נעוץ בתרבות היהודית (לפחות האירופית) במושגים כמו ס' פאס נישט או בעברית זה בלתי ראוי - לא רצוי להזכיר את זה בחברה מהוגנת, זה יגרום נזק לשידוך של בני משפחה אחרים וכו'. מושגים אלו קבלו את ההצדקה האידאולוגית שלהם משני מנהיגים גדולים. רבי ישראל מאיר הכהן מראדין - החפץ חיים ורבי שמעון שוואב

החפץ חיים ראה בלשון הרע שרש כל רע בחברה. יתכן שהוא צדק באפן חלקי, יתכן שהחברה היהודית היתה ואולי עדין מוכה בציניות, בשמחה לאיד, ובחפוש כל מה שרע ומגונה בזולת. אין ספק כי אם אכן זו מחלה בחברה היהודית כי אז צריך לבקר ולהלחם במחלה זו. אלא שהצורה בה נלחם החפץ חיים בתופעה היתה שגויה. כל החליים הנ"ל קימים אולי בחברה ואולי באפן בולט יותר בחברה החרדית הסגורה ואם הם אכן קימים, שום דבר לא השתנה מאז זמנו של החפץ חיים. ואולם נוצרה הצדקה אידאולוגית להסתרת בעיות אמיתיות

רב שמעון שוואב במאמרו על כתיבת היסטוריה יהודית הלך צעד גדול נוסף. במאמר זה שהתפרסם בין היתר בקבץ מאמרים שלו בהוצאת סי.אי.אס טוען רב שואב כי לנו, בני תמותה רגילים שאינם נביאים, אין יכלת לשפט מה היא האמת ומה כן ומה לא ראוי לפרסם ולכן אל לנו לכתב היסטוריה. טענה זו כשלעצמה היתה אולי יכלה לעמד אלא שרב שוואב לא עוצר כאן. הוא קורא להסתרה אקטיבית של כל מה שלא היה יפה ומצלח ולהפצת ספורים מעוררי השראה על גדולי הדורות הקודמים. כלומר רב שוואב מטיף להסתרת האמת ולהפצת ספורים שאינם אמת (קרי שקר). צריך לקרא את המאמר הזה בעיון כדי להבין את משמעותו הנוראה. רב האנשים הדתיים, אחרי שלשה דורות של חינוך חד צדדי נגד לשון הרע, שקוראים מאמר זה אינם מבינים את המשמעות הזו. הם פשוט עורים לבעיה, ממש כדוגמת החילונים שאינם מבינים את משמעות הכפיה החילונית בישראל אחרי כמה דורות של חינוך חד צדדי אנטי דתי

רבותי, הפרזנו בהערכת איסור לשון הרע עד כי נטינו לכוון השני של הסתרת האמת ודברי שקר