תבנית של שיחות עם חילונים

החילונים חסידי תנועות כמו מרץ ושינוי טוענים כי הם, החלונים הינם פתוחים ונוקטים בשיטה של חייה ותן לחיות. הם בטוחים שאין כל כפיה חילונית. ניסיתי פעמים רבות להראות להם כי אין הדבר כך וכי יש כפיה חילונית חזקה. המענין הוא כי שיחות אלו נוטות לשאת תבנית קבועה שמובילה להתנתקות חילונית. השיחות הולכות כך
אחרי הפתיחה הרגילה של יש כפיה דתית ואין כפיה חילונית אני טוען כי יש לי דוגמא מוכחת להראות כי אכן יש כפיה חילונית. אני מביא את נסיונה של שולמית אלוני להרחיק את הדתים מן הכלכלה הישראלית על ידי אילוצם לעבד בשבת. התגובה הראשונית של החילונים היא שזה אכן הצעה טובה ונכונה ושאני מפרש אותה לא נכון. אני מסביר כי אכן ההצעה נראית תמימה אבל בהקשר של מדינת ישראל שבה הממשלה מחליטה מי חיב ומי לא חיב לעבד בשבת זו אכן כפיה חילונית
כאן מגיע החלק המענין בתבנית. זה קרה כל כך הרבה פעמים שאני כבר צופה את זה מראש. החילוני אומר לי למה אתם הדתיים נתקעים לדוגמא אחת שקרתה לפני עשרים או עשרים וחמש שנים. אני מסכים ושואל אם כך כמה דוגמאות וכמה קרובות בזמן להיום אני צריך להביא כדי שאוכל להוכיח את טענתי
כאן, בלי שום סטיה מהתבנית, החילונים מנתקים מגע ומסרבים להמשיך בשיחה. הסיבה להתנהגות הזאת לא בדיוק ברורה לי. ההסבר הטוב ביותר שיש לי הוא שהחילונים לא מוכנים להתמודד עם האמת שנביאי זכויות האזרח כביכל הינם לא יותר מרודנים גזעניים בפוטנציה. אני מוכן לקבל סיבות אחרות אם תוצענה